וי"א להפריש תרומה ונראה דמה"ט נתפשט המנהג שהנשים מברכין בהפרשתן חלה מעיסת מצה להפריש תרומה חלה מן העיסה דכיון שאז עושין מצות רקיקין דוגמת עוגה לא יהא נראה שמברך אמצות חלה ויש מהן שאומרים בהדיא תרומה חלה מצה מן העיסה שכיון שמצה היא עוגה וחלה פי' עוגה כאילו מברכין שצונו להפריש תרומת עוגה מצה. ומתוך מה שכתב רש"י בהל' פסח נלמד דצריך להפריש תרומה ולא חלה כי חלה תרימו תרומה כתיב ור"ל חלה אחת מן העוגה תרימו לשם תרומה ומיהו תרומה נקראת ותרומה שמה ואין לשנות וכתב שם דאותה כזית שהפריש לחלה יעשנה דק ומרחיבה כעין חררה מדקרי ליה חלה ואח"כ משליכו לאור ושורפה ומכאן יש מדקדקים לעשות כן כל השנה דמ"ש ונ"ל ליישב המנהג דכל השנה דאנו עושין הלחם בלא דקדוק עגולין איך שיהיה לכך ג"כ א"צ דקדוק בעשיית החלה דהא חלה תרימו תרומה כתיב דר"ל חלה אחד תרימו איך שתהיה דומה למין העיסה שמפריש ממנה משא"כ בפסח שמדקדקין לעשות כל המצות רחבין ולכן צריך לעשות כן גם החלה ובבית מהר"ש נהגו לשרוף החלה גם בפסח בלי שום תיקון והיינו משום דס"ל דבמצות צריכין לדקדק לעשותן רחבים כדי שלא יבואו לידי חימוץ משא"כ לחשש בחלה דשורפין מיד על האש וחלה דקרא לא משמע ליה שצריכה להיות רחבה וק"ל: