וכתב הרמב"ן דוקא כו' וכתב ב"י דט"ס הוא בדברי רבינו וכתב עוד ב"י ז"ל וגם תחילת לשון רבינו הוא בטעות שכתב ובעט בו כדי להציל עצמו דמשמע דאם לא היה כדי להציל עצמו אינו מום וז"א ואפילו לפי מ"ש בספרים דהרמב"ם והרמב"ן פליג במילתא לא הו"ל למכתב תחילה אלא סתם וכ"ש לפי מ"ש דליכא פלוגתא כו'. ולעד"נ דלק"מ וכל דברי רבינו צודקין הן ואדרבה נאמר שבדברי הרא"ש שנדפס רמב"ן נפל ט"ס וצ"ל רמב"ם במ"ם ושם לא הביא כלל דברי הרמב"ן לאיסור אלא רבינו מצא דבריו וכתבן. גם מ"ש תמיהה למה רתב תחילת לשונו כדי להציל נלע"ד דלשון המשנה דייקו לו כן משום דשם במשנה שנינו ז"ל היה בכור רדפו בעטו ועשה בו מום ה"ז שוחטין עליו עכ"ל. דקשה לפי לישנא בתרא דקי"ל כוותיה למה קתני היה בכור רודפו דהול"ל אם בכור כבר רדפו ובעטו כו' אלא ע"כ צ"ל דס"ל ללישנא בתרא דה"פ דמכח שכבר רדפו איכא למיחש שירדפנו עוד פעם אחרת ומש"ה בעטו כדי להתיש כחו וזהו ג"כ לשון אדכרת צעריה דקאמר הגמרא דאם לא שציערו ברדיפתו מאי איכפת ליה כשירדפנו עוד וק"ל והיינו נמי כדי להציל דכתב רבינו: