וכתב הרמב"ם שאינו נוהג אלא בארץ כו' ז"ל ב"י גירסא משובשת נזדמנה לרבינו כו' ועיין ברמב"ם דפוס ישן ודפוס חדש עם כ"מ שבכל אחד יש נוסחא אחרת ממ"ש רבינו בשמו וגם ממ"ש ב"י הנוסחא ולכאורה היה נראה לע"ד דגם רבינו בנוסחא שהביא להרמב"ם יתפרש ע"ד שכתב ב"י הנוסחא האמיתית ומ"ש שאינו נוהג אלא בארץ ר"ל שבארץ מקריב הבכור משא"כ בח"ל וכדמסיק דאפי' אם הובאו מח"ל לארץ לא יקריבו משמע דוקא לא יקריבו אבל אינו חולין ומ"ש שהוא חולין גמורין ר"ל בכור בארץ לאחר שחיטה מותר לזרים כחולין אלא שהוא קדוש שצריך להקריב חלב ודמו וזהו כחולין גמורין שא"צ הקרבת דם וחלב ע"ג מזבח וזהו כסברת ר"ע אבל הרמב"ן פליג עליה וס"ל כר' ישמעאל דאמר אם הובא מח"ל לארץ מקריבין אותה ע"ג מזבח וזהו שכתב שנוהג בח"ל אבל כי דייקינן שפיר לא משמע הכי ל' רבינו גם הרא"ש הביא דברי הרמב"ן ספ"ג דבכורות ומשם מוכח דס"ל דאפי' לר"ע הם קדושים אלא שאינן נקרבין ולאפוקי מהרמב"ם דסבר דהוא חולין גמורין ושהוא תמה עליו וכן תמה עליו הר"ן והרשב"א וראב"ד ואי הוו סברי כר"ע לא הוו תמהו עליו אף שהם מסתבר להו דהלכתא כר"י ומכ"ש שו"א שהלכה כר"ע מחבירו ודו"ק: