אבל אם מעלם עליו שלא כדרך החימום עיין בפרישה מ"ש בשם מ"ו ומשמת דס"ל למ"ו דמותר אפי' מדרבנן דאל"כ לא הוה קשה מידי מלקמן די"ל דלקמן איירי דאסור מדרבנן ולפ"ז פאקל"ט העשוי בעגלה למעלה מראשו מבגד ותפור בגדי פשתן תחתיו מותר וכן נוהגין. אבל ל' רבינו שכתב ז"ל דבר תורה אין כלאים אלא דרך לבישה כו' עד כגון אהל של כלאים שמאהיל עליו מותר כו' משמע דדוקא מדאורייתא מותר אהל וה"ה פאקל"ט אבל מדרבנן מיהו אסור כיון דגם הן עשוין להציל מחמה וגשמים. ואע"ג דמסיק רבינו וכתב ז"ל אבל חכמים אמרו אפי' עשר מצעות זו על זו וכלאים תחתיהן אסור לישן עליהן ולא כתב דגם אהל אסור מדרבנן י"ל דחדא מינייהו נקט וזיל בתר טעמא דאסרו אפי' בי' מצעות שמא כרוך נימא ק"ו דיש לגזול באהל שהוא עליו לעינים ויש לחוש שיתעטף בו ידיו בעת הצינה ובפרט שהוא יושב תוכו כל היום וכל' רבינו הוא ג"כ ל' רמ"א בש"ע ע"ש מיהו מדהגיהו רמ"א ברישא (ר"ל שכתב דין אוהל בש"ע בהגהות שלו ברישא עכ"ה) בהיתר דאורייתא ולא הגיהו בסיפא לאיסור מדרבנן דהוא העיקר לדידן נראה דס"ל בכל ענין מותר דדוחק לומר דל' רבינו הגיה ונקט (ועי' בסמוך בסעיף ט"ו):