והרמב"ם כתב שא"צ עיבוד לשמה דל"ד לס"ת כו' (וב"י כתב לענין הלכה לכתחילה צריכה עיבוד לשמה אבל במקום שאם ימתין לעור מעובד לשמה יתבטל מהמצוה וכתבוה על עור שאינו מעובד ויקיים המצוה עכ"ה) ואם אין בית אין מזוזה ואע"ג דגם בציצית אמרינן הכי דאם אין בגד אין ציצית דציצית חובת הבגד הוא כדאמרינן בא"ח סימן כ"ד ואפ"ה אמרינן שצריך טווייה ושזירה לשמן כדאמרינן שם בסימן י"א די"ל דהא דאמרינן התם סימן כ"ד דטוב ונכון הוא שיהא כל אדם זהיר שיהיה לו בגד קטנה שיעשה בה ציצית וא"כ הוה מצות ציצית כאילו היא חובת גברא ועי"ל דהתם אין עוד מלאכות אחרות אחר הטוייה ושזירה קודם שיקבעם בבגד שתאמר שיוכל להתקיים עוד מצוה לשמה דטווייה ושזירה הכל אחד הוא אבל הכא אע"ג דעיבוד לא יהיה לשמה מ"מ יוכל להתקיים מצות לשמה במלאכות אחרות קודם שיקבענה במקומה דהיינו שיכתבנה לשמה וטווייה ושזירה דהתם הוי כמו כתיבה דהכא וק"ל ואף אם תאמר דעשיית ציצית בבגד אינו דומה לקביעת המזוזה במזוזת הבית דעשיית הציצית בבגד אינו מצוה דלבישת הבגד הוא גמר המצוה מ"מ נוכל לומר דלק"מ דהרמב"ם ה"ק הואיל שמזוזה עצמה אינה מצוה א"צ כל המלאכות לשמה כמו בס"ת שצריך כל המלאכות לשמה וציצית נמי הואיל שאינה גופן המצוה א"צ שתהיה כל המלאכות שלהן לשמה אלא מטווייה ואילך אבל המלאכות שהן קודם טווייה א"צ לשמה: