וקבע מזוזה בפצים בחלל הפתח הצפוני המרדכי פריך על רש"י דמנ"ל הא (ר"ל הא לא הוי המזוזה לפתח של מערב בימין ביאתה והיאך היא מועלת לה) ופירש ר"ץ כגון שיש אצל פתח חדר שצריך מזוזה ויש פצים שם שהוא ימין לזה ולזה וכיון שאין ביניהם טפח נפיק במזוזה אחת פירוש כגון שיש חדר אחד שנכנסים בו בפתח לצד צפון ותרף שנכנס בפתח פונה לצד מזרח ונכנס מזה החדר לחדר אחר ונמצא שפצים אחד הוי ימין של ביאת שניהן כזה* (וצ"ל לפירוש הטור יהיה הפתחין עומדין לצפון ולמערב של רוח הבית וששני הפתחין הם פתוחין לרשות הרבים באופן אם המזוזה בהפצים דרך ימין ביאת פתח צפון נמצא שהוא לשמאל דרך ביאת כתח מערב לאפוקי לפירוש הר"ץ שכתב שיש אצל פתח חדר שצריך מזוזה והפצים הוא ימין לזה ולזה צ"ל שהפתח בבית בצפון שהוא לרוח העולם כמ"ש א"א ז"ל ונוכל לפרש גם כן שהפתח בצפון לרוח הבית והחדר אחורי אותו הפתח לצד מערב ונמצא שהמזוזה בהפצים לימין הפתח הצפון וכשפונה לחדר העומד לצד מערב נמצא הפצים דרך ימין שניהם וק"ל עכ"ה) ושינה רבינו לשון רש"י דפרק הקומץ (מנחות דף ל"ג ע"ב) דשם פירש וב' פתחים מחותכים בו אחד לדרום ואחד למערב כו' דלפי' זה קשה איך יפטור מזוזה שנעשית שלא כדת בשמאל הביאה של דרומית ב' פתחים וגם כשהדלת הדרומי סתום אין נופל ע"ז פתח שאחורי הדלת לכך שינה הרא"ש ורבינו לשונו וכתב כמ"ש רבינו דקבעה מזוזה בפצים בחלל פתח הצפוני דאז הוי המזוזה לימין ביאתו ואף שלצד שמאל (נראה להגיה לצד מערב עכ"ה) יהא המזוזה לצד שמאל ביאתו ס"ל לרש"י כיון דבמקום קביעותה בפצים איקבע כדינה לימין ביאתו ואין הפצים טפח חשיב הכל פתח אחד ושם מזוזה כדינא עלייהו אלא שהמרדכי הקשה עליו מנ"ל הא כיון דניכל לפרש הא דתניא פתח שאחורי הדלת בענין דהפצים יהיה לב' פתחים לצד ימין ביאתה ומש"ה לא כתב המרדכי אלא וקשה מנ"ל הא כלומר אף על כי שיש טעם לדבריו דהא מחשב אף לצד מערב כאילו המזוזה הוא לימין ביאתו מ"מ קשה מנ"ל האי סברא. ולכאורה אתי נמי שפיר הא דשינה רבינו וכתב כשהדלת פתוח ר"ל דלת של צפון דאקבע בפצים ואזי פתח מערב היא אחורי הדלת הצפוני ונמצא כשנכנסין בפתח המערבי אינו רואה שום מזוזה משא"כ כשהדלת של צפון גם כן לא היה קבוע בפצים אלא בפצים של צד אחר אזי כשיכנס בפתח המערבי אזי הוא רואה המזוזה הקבוע בפצים בסמוך לו לצד צפון ואז מפטר פתח מערבי אפי' אם הפצים רוחב טפח או יותר. כלל הדברים הוא דכשאין בפצים טפח א"צ אלא מזוזה אחת דהיינו בפתח הצפון ואותה מזוזה פוטרת ג"כ פתח של מערב ומיירי שהמווזה בצפון היא בחלל הפתח של צד פנים וכשפותחין דלת צפון נמצא המזוזה אחורי הדלת דמיירי שפותחין הדלת לצד פנים ולהכי כשיש בפצים טפח צריך ג"כ מזוזה לפתח של מערב וק"ל כך היה נראה לכאורה לפרש מדנקט בגמרא אחורי הדלת משמע דהדבר תלוי באחורי הדלת והיינו ע"כ לומר כיון שאין רואין המזוזה אבל א"א לומר כן חדא דהא לא הזכיר רבינו דבר זה שתלוי באם נראות המזוזה או לא ואדרבה לשונו משמע דלא תלוי בזה מדכתב הואיל ואין המזוזה בחללה ולא כתב הואיל ואין המזוזה נראית משמע דאינו תלוי בראיית המזוזה ועוד מדכתב אח"כ ויראה מכאן אותן הפתחים שהן חלוקין ועמוד באמצע די להם במזוזה אחת אפי' אם יש כו' אבל כשבא הפתחים כו' מאי איריא מצד אחד אפילו מב' צדדים כה"ג דרואין המזוזה נמי די במזוזה אחת אפילו יש להם פצים טפח דסתם ב' פתחים בצד אחד רואין המזוזה בב' הפתחים דהא סתם ב' פתחים אין צירי הדלת מחוברין בפצין אלא כל אחד בצירו ונסגרים באותו פצים וע"ק דלפי' שני שכתב רבינו אחר זה דהיינו שער גדול ופתח קטן ע"כ א"א לומר דתליא בראיית מזוזה דהא מסתמא רואין המזוזה ועוד מאי אחורי דלת שייך שם כמ"ש אלא ע"כ צ"ל דלאותו פי' שני הא דאמר בגמרא פתח שאחורי הדלת הוא כמשמעו שני פתחים וה אחר זה דאחת היא אחורי השנייה וטעמא דאינו מועיל הוא כדכתב רבינו דכיון דהקטן נבדל מהגדול לגמרי שהרי נפתח ונסגר כל אחד בלא חבירו כו' וכיון דנבדלים זה מזה נחשבים לב' פתחים וצריך לכל אחד מזוזה לעצמה ואין הדבר תלוי בראיית המזוזה לכך נראה דלפי' הראשון נמי ה"ק כמו שפירשתי בפרישה ואתי הכל שפיר: