לכתוב תורה שלימה לבנו ויש בו משום עת לעשות לה' וגו' עיין בב"י שתמה על הרא"ש והר"ן הא בגמרא שם איבעיא ליה אביי מרבה אי משום דלא אפשר מתירין לכתוב מגילה מגילה והשיב לו רבה דאסור. ומסיק בטעם הרי"ף דס"ל דרבה דאסר לטעמיה אזיל דאמר התם האי ספרא דאפטרתא אסורלמקרי ביה בשבת משום דלאניתן להכתבוכיון דאסיקנא שם דלא היא דהא ר"י ור"ל מעייני בספרא דאגדתא כו' ה"נ כיון דלא אפשר עת לעשות לה' כו' הוא ממילא משמע דנקטי' דכותבין מגילה לתינוק להתלמד מההוא טעמא גופא דעת לעשות לה' וזהו כפתור ופרח עכ"ל ב"י. ואני אביא ראיה אחרת שעליה סמך הרי"ף והוא מהא דגרסינן בס"פ מצות חליצה מר זוטרא משרטט וכתב לכולה פרשתא (פירש"י גט חליצה וכתב מאן יבמי להקים וכן כולם) מתקיף לה מר בר אידי והא לא ניתן לכתוב פי' בפרק הניזקין קתני אין כותבין מגילה לתינוק להתלמד בה) והלכתא כוותיה דמר זוטרא עכ"ל הגמרא. והנה ס"ל להרי"ף מדלא חש להשיבו. גם סתמא דגמרא פסק כמר זוטרא בלא טעם ש"מ דס"ל פשוט דכותבין מגילה להתלמד בה ומש"ה סתם הרי"ף וכתב וכן הילכתא כיון דסתם גמ' הנ"ל ג"כ סתם וכתב דהלכתא כמר זוטרא ואפשר דה"ט משום דקי"ל כר' יהודה דאמר הכי שם בפרק הניזקין ולא כת"ק דפליג עמו. ואף שרש"י כתב שם ז"ל והלכתא כמר זוטרא דכותבין דלא דמי לכותב מגילה לתינוק להתלמד בה דהתם אדעתא דפרשת' כתב לה דתיהוי כמגילה קטנה קים לן תורה חתומה ניתנה אבל האי ספירת דברים הוא ולאו בקדושתה הוא והילכתא כמר זוטרא דבמקום מצוה שרי עד כאן לשון רש"י ונ"ל דזהו טעם דהרמב"ם והרא"ש שפסקו שאין כותבין מגילה לתינוק משום דס"ל כפירש"י דלא שרי מר זוטרא אלא דוקא לגט חליצה מפני דהוי ספירת דברים. אבל הרי"ף נ"ל פשוט דלא ס"ל הכי דא"כ לא הו"ל לגמרא לסתום אלא לפרש כנ"ל. ועוד נראה דהמדקדק בל' רש"י יראה לעינים דתרי טעמי נינהו חדא משום דהוי ספירת דברים ועוד משום דבמקים מצוה שרי. וא"כ ה"ט דבמקום מצוה שייך ג"כ בכותב לתינוק להתלמד ועוד יש לדקדק מלשון רש"י דחזר וכתב בסף והלכתא כמר זוטרא דנראה דמ"ש תחילה הוה גליון ולא מל' רש"י הוא ודוק היטב: