אפילו אין לו מה יאכל וכתב רמ"א כ"א ע"י הדחק כדי ליישב תמיהת הג"ה מיימוני עיין בב"י שהביאו שכתבו דכיון דמותר למוכרו ללמוד תורה ולישא אשה כ"ש שמותר מפני חיי שעה כו' (אלא שאינו רואה סימן ברכה עכ"ה) ע"ש: עיין בב"י שכתב בד"ה וכתב עוד הר"ר מנוח כו' עד אלא שכתב רבינו בטור א"ח סי' קנ"ג גבי ב"ה וכן כל יחיד בשלו יכול למוכרו לעשות בדמיו מה שירצה אפי' ס"ת כו' ע"ש שדייק הב"י שהרא"ש ורבינו ס"ל דיחיד יכול למכור ס"ת שלו אלא שאין רואין בו סימן ברכה ול"נ לי מדכתב הרא"ש ל' דיעבד יחיד שמכר ס"ת כו' הביאו רבינו כן לקמן בסימן רפ"ב (ודוחק לומר שנקט ל דיעבד משום דאין דרך למכור משום דאין רואה בו סימן ברכה) ש"מ דס"ל דלכתחילה אסור ליחיד למכור הס"ת והכי מסתברא שהרי מ"ע הוא על כל יחיד לכתוב לו ס"ת ואיך יהיה לו רשות למכרו. ומ"ש רבינו בא"ח סימן קנ"ג אפי' ס"ת לא כ"כ אלא שאם אירע שמוכרו שמותר להשתמש בדמיו ולעשות בהן מה שירצה ואינו מחויב לקנות בהן ס"ת אחר וע"ז קאי התם ודו"ק וע"ל מ"ש בס"ם רפ"ב: