כדי לקנות חדש אסור כתב ב"י בשם הר"ר מנוח דהיינו דוקא משום פשיעותא הא אם החדשה לפניו אלא שצריכה פדיון או קנייה מותר למכור הישנה ע"כ וצ"ע דהב"י כתב תחילה דעת הר"ן דנקטי רבותי לחומרא ואחר כך כתב דעת ר"מ כאילו אין פלוגתא ביניהן משמע דגם הר"ן מודה בזה כיון דהס"ת מונחת כתובה בבית הסופר וליכא למיחש לפשיעותא וזה ודאי אינו דהא בגמרא פרק בני העיר (מגילה דף כ"ז ע"א) איבעיא להו אפי' בכה"ג וז"ל הגמרא איבעיא להו מהו למכור ס"ת ישן ליקח בו חדש כיון דלא מעלי ליה בקדושתו אסור א"ד כיון דלא מצינו תו לעלוייה בקדושתו מותר בעילוייה זו מישן לחדש כו' עד ת"ש דאמר רבה ב"ב חנה אר"י משום רשב"ג לא ימכור אדם ס"ת ישן ליקח בו חדשה התם משום פשיעותא כי קאמרינן כגון דכתוב ומונח לאפרוקי מאי ולא איפשיטא שם האיבעיא ופירש"י משום פשיעותא שמא משימכר שוב לא יקנה ומתוך כך יפסדו הדמים כי קאמרינן כגון דמנח לאפרוקי דכתב כבר החדש בבית הסופר ואינו מעוכב אלא לתת דמים עכ"ל והרי"ף לא הביא בהלכותיו הך איבעיא אלא כתב הא דרשב"ג לא ימכור אדם ס"ת אפי' לישן ליקח בו חדש וכתב עליו הר"ן אע"ג דבגמרא איבעיא לן דדילמא בכה"ג דחדש מונחת בבית הסופר רשב"ג מודה דמותר למכור מ"מ הרי"ף סתס לן משום דכל כה"ג מינקט לחומרא עדיף עכ"ל וכ"כ הרא"ש שם ריש דף מ' ואם כן ש"מ דהר"ן ס"ל דמאן דכתבו הא דרשב"ג סתמא אפי' בכה"ג אסור ולא כדעת רבי' מניפ וא"כ רבינו שכתבו גם כן סתמא ודאי משמע דס"ל דאפי' בכה"ג אסור ואף ע"ג דבא"ח סימן קכ"ג כתב ז"ל מוכרין חומשין מותר ליקח בדמיהן ס"ת אבל איפכא להורידן מקדושתן אסור וכתב שם ב"י ז"ל ורבינו הגדול מהרי"א ז"ל כתב שמדברי רבינו שכתב אבל איפכא להורידן לא. משמע דלא קפדינן אלא שלא יורידו מקדושתן אבל בכיוצא בהן שרי ושכן מצא כתוב בשם הר"ר יונה ז"ל עכ"ל מזה אין להוכיח דרבינו ס"ל דמכ"ש דמותר למכור ישן כדי ליקח חדש דשאני התם דאיירי שכבר מכרו הס"ת ובהא ס"ל דמותר ליקח בדמיהן כיוצא בהן אבל לכתחלה ודאי קי"ל דאסור למכור ס"ת כדי ליקח בדמיהן כיוצא בהן וכן מחלק שם בגמרא בהדיא דף כ"ז ע"א וכ"כ האשיר"י בהדיא דאיכא סילוק ז"ל ואפי' אי ס"ת כתובה ומונח בבית הסופר ואינו מעוכב אלא לתת דמים אסור למכור אבל מכרו דיעבד את הישן מותר ליקח בדמיו את החדש עכ"ל ומזה ג"כ יש לתמוה על הב"ני שכתב שם בסימן קכ"ג ושם בש"ע דעת הר"ן הנ"ל וכתב עליו ורבינו הגדול מהרי"א כתב שמדברי רבינו משמע דוקא שלא יורידם דמשמע דהר"ן אינו מודה בזה אפי' אי כבר מכרו וז"א ודו"ק בב"י שהביא כאן ובא"ח סימן קכ"ג שכתב לשון הר"ן מ"ש במשנה ר"פ בני העיר ואפשר דלא ראה דבריו מ"ש שם בגמרא על האיבעיא מ"ש ברי"ף דף שס"ו ע"ב ומש"ה כתב מ"ש ודו"ק ורמ"א כתב בספרו בד"מ ז"ל כתב ב"י והר"ר מנות כתב כו' הא אם חדשה לפניו מותר עכ"ל משמע דהיה מגיה בב"י והר"ר מנוח כתב דהוא ל' פלוגתא על הר"ן אבל אכתי צ"ע דלמאי נ"מ כתב ב"י דהוא בעצמו פסק בש"ע סתם אסור וכן צ"ע על רמ"א שהעתיקו כיון דלאו הלכתא הוא: