1
(על אזנו וחרשה כו' ז"ל התוס' בפרק הגוזל עצים וא"ת ואמאי עבד יוצא בהם לחירות והא בעינן מום שבגלוי דומיא דשן ועין ובחרשו היכן הוי גלוי וי"ל נהי שאין ניכר בו כלום כשהוא ישן או עומד במקום אחד ושותק מכל מקום כיון דלפי מנהגו שמתנהג והולך ניכר שהוא חרש חשיב מום שבגלוי ועי"ל דא"צ שיהא הקלקול בגלוי אלא שהאבר שיש בו קלקול יהא בגלוי עכ"ל והביאן הכ"מ פ"ה דעבדים. ולגבי ביצים שכרתן ועודן בכיסן דאינו יוצא לחירות אף ע"פ שהאבר בגלוי משום דחשיב ליה כאילו לא עשה כלום דאין היזקו ניכר ואין בו משום היזק כלל ודו"ק עכ"ה):