אלא דהדרי תרווייהו שהרב אומר כו' וז"ל ב"י ודברי רבינו אינן מדוקדקין שכתב תחילה כו' ואילו היה כתוב בגמרא כו' ונראה דכוונתו דב"י בפירושו לדברי הרמ"ה הוא כן (דאיזה מהן שבא לחזור מיקרי תובע והוא ב"ד וכששניהן חוזרין אז מקרי תרווייהו בעלי דין ולית לן למיזל טפי בתר דברי העבד מדברי האדון שהודה מתחלה ששיחררו אלא אזלינן בתר שניהן עכ"ה) דאם שניהן חוזרין אין שום אחד יכול לתבוע ולכפות לחבירו על פי טענתו השנייה דאמרינן להתובע הרי מתחילה הודיתה שאין טענתך השנייה היא אמת. ומש"ה כשחזר האדון ואומר אמת שלא שחררתיך בא ועבדני אין לו כפייה בזה על העבד מכח הודאתו של האדון הראשונה י וכן העבד כשחזר וטען אמת שקבלתי שחרורי ועתה שאתה חוזר בך שחררני מחדש אין לו כפייה על האדון מאחר שהודה לו העבד בתחילה. וע"ז סיים וכתב דאם העבד לבד חוזר בו ומבקש מהרב לשחררו מחדש דכופין הרב לכתוב לו כיון דהוא מודה עדיין ששחררו וכדי שלא יצא על העבד שם עבדות הואיל ואמר תחילה שלא קיבל שחרורו ואם הרב לבד חוזר בו אין כאן צד כפייה דהא כולם מודים שעדיין הוא עבד וק"ל: