ואם כשקנאו התנה עמו ע"מ שלא למולו כו' וכן במדינות אלו שאסור לגייר שום עכו"ם הוי כאילו התנה עמי שלא למולו ומותר לקיימו ערל כל זמן שירצה וכן הוא המנהג פשוט רמ"א והוא מהמרדכי (ס"פ החולץ) והביאו ב"י: עיין בב"י ריש ד' שי"א בפסקא המתחלת ואם כשקנאו התנה עמו ע"מ שלא למולו כו' נראה דפסקא זו ט"ס בב"י כי צ"ל שהאי דינא לא היה כתוב בספרי הטור שהוא ביד ב"י וראיה לזה שאח"כ בעמוד זה קרוב לסופו כתב ז"ל ורבינו לא הזכיר הא דאם התנה עליו שלא ימול מותר לקיימו והטעם מפני שאסור לקוימו אלא בזמן שהמקדש קיים ויהיה גר תושב וכבר נודע שאין דרכו לכתוב אלא דברים הנוהגין בכל זמן עכ"ל. ור"ל שרבינו מש"ה השמיטו משום דס"ל כהרמב"ם שהביא ב"י לפני זה שכתב בפ"א דמילה ובפי"ד דהל' א"ב דאפי' התנה עמו אסור לקיימו אא"כ קיבל עליו ז' מצות כגר תושב וגר תושב אין מקבלין אלא בזמן שב"ה קיים אבל הראב"ד השיג עליו שם וס"ל דבהתנה עמו לטבול ולא למול לחוד סגי ומותר לקיימו לעולם בזמן הזה. וס"ל להב"י שרבונו פסק כהרמב"ם ולכך השמיט האי דין דהתנה כו' מותר לקיימו וא"כ מוכח שפסקא הנ"ל ט"ס הוא. ובלאה"נ מוכח כן שהרי הב"י לא כתב אהאי פסקא מאי שראוי לכתוב עליו שהרר האי התנה שלא למולו הן המה דברי רבין משמיה דרבי אלעי וכמ"ש ב"י אח"כ בפ"ה והרמב"ם כו' והב"י הביא בפסקא זו דברי ריב"ל דאמר הלוקח עבד ואינו רוצה למול מגלגל עמו י"ב חדש. לכך נראה פשוט דט"ס הוא וכצ"ל הקונה עבד סתם אסור לקיימו כו' וע"ז כתב ב"י דברי ריב"ל. ולפי גרסתינו שכתב בהן האי דינא דאם התנה שלא למול מותר לקיימו נראה פשוט דאתיא כהראב"ד הנ"ל וא"ש. גם בש"ע סעיף י"ד השמיטוהו הב"י ורמ"א וי"ל המציאוהו שם בהג"ה ע"ש: