וצריך גט שיחרור להתירו בבת חורין כתב ב"י וז"ל ונראה דכשעמד הש"מ מיירי כו' ודבריו צ"ע דכתב אי כשמת גט שיחרור ל"ל והא צריך גט דהא ס"ל להרמ"ה דכל שלא שחררו בגט ממש לא פקע איסורא מיניה כמו שכתב רבינו בסמוך לעיל מיניה במשיאו רבו אשה ובמפקיר עבדו דבתרוייהו ס"ל להרמ"ה דיצא לחירות אף על פי כן צריך גט שיחרור משום איסורא דפש ליה גביה וא"כ מ"ש הכא ואם נאמר דס"ל לב"י דדוקא לעיל ס"ל להרמ"ה כן משום ספק ואומדנא כמ"ש לעיל אבל בש"מ דדבריו ככתובים וכמסורים דמי הו"ל כשטר שיחרור ממש אם כן כשעמד אמאי צריך ליתן לו גט שיחרור הא כבר יצא בן חורין ואפי' איסור כבר פקע מיניה דא"ל דס"ל דצריך גט שיחרור משום שלא יאמר אחר כך לא שחררתיו דהא לא ס"ל להרמ"ה סברא זו כמבואר לעיל דהא פליג הרמ"ה עם הרא"ש בזה וי"ל דס"ל לב"י דודאי אם היה מת היו דבריו ככתובים וכמסורים ולא היה צריך תו גט שיחרור ואפי' איסורא היה פקע מיניה אבל כשעמד לא נחשב כמתנת שכיב מרע להיות ככתובים וכמסורין וליפקע איסורא מיניה וצריך גט שיחרור וסברא פשוטה הוא דכיון דבעלמא אמרינן שאם עמד חוזר ממתנתו כן גם משיחרור העבד מן הדין יכול לחזור אלא משום שכבר יצא עליו הקול ששחררו אמרו חכמים דאינו יכול לחזור בו ולכן צריך גט שיחרור להפקיע איסורא. ומ"ש ב"י ומאן כתב ליה בתר מיתת רבו כתב עליו רמ"א בד"מ וז"ל ודבריו צ"ע דהא המפקיר עבדו יצא לחירות ואי מת קודם ששחררו היורש כותב לו גט שיחרור כמו שנתבאר לעיל ודילמא הכא היורש כותב לו עכ"ל. ודוחק לומר שבהני לשונות שאומר עשיתי עבדי או עשוי הוא אין כופין היורשים כיון דמשמעותו דכבר שחררו כדינו בגט שיחרור. ואפשר לומר דכולו חדא מילתא קאמר הב"י דכתב ז"ל דאי כשמת גט שיחרור למה ליה ומאן כתב ליה בתר מיתת רבו עכ"ל ור"ל מאחר שדבריו ככתובים וכמסורין למה ליה גט שחרור ואם תימצי לומר דבעי עוד תיקון מאן כתב ליה הלא יורשיו אינו יכולין לעשות טפי מאשר עשה הוא דהוא כבר שחררו בלשון המועיל מאחר שדבריו ככתובין וכמסורין דמי. אבל קשה דבש"ע כתב הב"י עצמו זה הלשון אבל שכיב מרע כו' יצא לחירות וצריך גט שיחרור להתירו בבת חורין וכופין את היורשין לכותבו לו עכ"ל הרי בהדיא דבריו סתרין אהדדי וצ"ע: