הא ליכא מיתת האדון דליפקע אסורייהו כו' וב"י כתב דנ"ל דכיון דלא זכו בהן אדם עד שהגדילו בשעה שהגדילו דיש להן יד זכו בעצמן אף לענין לאפקועי איסורייהו וחזינן כאילי באותה שעה מת רבן עכ"ל ולע"ד נראה דלק"מ שהרי כתב לעיל המפקיר עבדו יצא לחירות וצריך גט שיחרור ה"נ הני קטנים בשעה שמת רבם נשארו הפקר ולא פקע איסורייהו וגם לכשיגדילו לא יפקע דאינו פקע אלא דומיא דאשה במיתת בעלה דמיד בשעת מיתה פקעה מיניה ויצאה לרשות עצמה משא"כ כאן דנסתלקו מרבן לענין ממון מיד במיתתו שהרי או מעשה ידיהם נשארו לעצמן ואיסורא נשאר עליהם וק"ל: (המפקיר עבדו כו' וצריך לקבל עליו עול מצות בפני ג' וטובל לשם גירות כשאר גרים ב"י בשם רבי' ירוחם עכ"ה):