והתוס' פסקו דעדי מסירה כרתי כו' כו' עיין בח"מ ס"ס נ"א דכתב הלכתא עדי מסירה כרתי בין בגיטין בין בשאר שטרות ומבואר דמחולקין הן דבגיטין אם ידוע שלא נמסר בפני עדים הגט פסול אף אם עדים חתומים משא"כ בש"ח ועיין בא"ע סימן קל"ג. ולק"מ דבח"מ לא אמר אלא דבכולן מהני עדי מסירה אף דלא היה שם עדים חתומים על השטר אבל אם מהני עדי חתימה בלא עדי מסירה מזה לא איירי שם:
הרי את בת חורין וולדך עבד דבריו קיימין כו' קשיא רישא אסיפא סיפא קאמר דעובר ירך אמו הוא א"כ רישא אמאי דבריו קיימין אלא רישא דבריו קיימין דעובר לאו ירך אמו הוא וסיפא לא אמר כלום או משום דלא בא לעולם או משום דאין עבד מקבל גט לחבירו מיד רבו שלו עכ"ל הראב"ד בהשגותיו סוף פ"ז מהל' עבדים ע"ש אבל דברי רבינו צ"ע שכתב דהוי כמו משחרר חציה ונראה לומר דטעם זה שכתב רבינו כטעם הראשון שכתב הראב"ד דהיינו דברישא שאמר הרי את בת חורין וולדך עבד דבריו קיימין דעיבר לאו ירך אמו הוא וסיפא כשאמר הרי את שפחה וולדך בן חורון דלא אמר כלום שהרי אינו בא לעולם אם לא שנאמר שדעת האדון היה בן יהיה נחשב כירך אמו ואמו הוא בעולם א"כ הוי כמו משחרר חצי' דלא מהני כדלעיל דגמרי לה לה מאשה וברישא ודאי לא אמרינן שיהא כירך אמו שהרי האדון גילה דעתו שלא יהיה כירך אמו אבל יותר נראה לומר כמ"ש בפרישה וא"ל לפי הטעם שכתב בפרישה דעובר ירך אמו ברישא אמאי הולד עבד די"ל הואיל שאומר בפירוש שיהא עבד אין לנו לומר שיהא בטל לגבי אמו לענין זה אבל מ"מ אין נחשבה כמו חציה כמ"ש בפרישה: