1
ומיהו אם מוחה בידו מלקבלו כו' דדוקא בכסף אמרינן דנקנה בע"כ מטעמא דאביי ורבא כמ"ש לעיל דטעמא דרבא דרבו ניחא ליה בקבלת כסף ומקניהו מדעתו משא"כ במסר רבו שטר שחרור ביד אחר דלא שייך לומר שום ניחותא בזה דאף אם ניחא להן בשחרורו מ"מ המקבל השטר אינו יכול להקנות העבד שיצא ע"י זה לחירות. משא"כ בקבלת רבו הדמים דבו תולה הקנייה במקום הכסף שקיבל. גם לאביי מבואר שם בגמרא ד' כ"ג ע"א ז"ל אי הכי שטר נמי (פי' נימא כמו שנקנית בו בע"כ כן תצא בו בע"כ) ומשני האי שטרא לחוד והאי שטרא לחוד ה"נ האי כספא לחוד והאי כספא לחוד טיבעא מיהא חדא היא ופירש"י האי שטרא לחוד כו' זה לשון קנייה ווה ל' שחרור. האי כספא כו' זה ניתן לקנייה וזה ניתן לשחרור. טיבעא מיהא כו' ואין ניכר הפרש ביניהן ע"כ בפ"ק דקידושין ד' כ"ג ע"א: