ובזה אין נפקותא לפסק הלכה כו' וב"י כתב דדברי הרא"ש ברורים הם והם המה דברי הרי"ף כצורתם (גם הר"ן תמה על הרי"ף כתמיהת רבינו על הרא"ש עכ"ה) ושניהם הביאו הברייתא סתמא ולא מאי דאיתמר עלה דספק בן ח' נימול ממ"נ וס"ל דוקא כשנגמרו צפרניו ושערו אז מותר למול אבל לא נגמר אפי' בספק אסור כמו בודאי ע"ש שהאריך וברייתא זו מיירי בשלא נגמרו שערו וצפרניו וכן מוקי לה הגמרא בפw הערל. וז"ל דרכי משה ולי נראה דודאי דעת הרו"ף והרא"ש כדעת רבינו דמלין אותו ממ"נ כו' והא דכתבו דאין מחללין עליו השבת ר"ל דאין פיקוח נפשו דוחה שבת מאחר דלא נגמרו שערו וצפרניו אלא דמלין אותו ממ"נ וזה אינו שייך לגבי שאר חילולין והא דמוקי לה בגמרא לענין מכשירין ואליבא דר"א היינו משום דלענין מילה מתניא בגמרא אבל הפוסקים למדו ממנו שאר חילולין לענין פסק הלכה והא דלא כתבו דמוהלין אותו ממ"נ כו' אפשר דסמכו על מה שכתבו דאין מחללין עליו השבת דמשמע דוקא אין מחללין אבל מהלינן ליה דממ"נ אין בו חילול שבת וכמ"ש רבינו וכ"כ הסמ"ג בהדיא הא דאין מחללין היינו דאין מפקחין עליו את הגל אע"ג דמהלינן ליה עכ"ל. ועיין בקונטרס שלי בא"ח סימן של"א ששם כתבתי ישוב נכון לדברי רבינו והר"ן ושדברי ב"י דחוים המה והכלל שתינוק שנגמר שערו וצפרניו לא מקרי ספק והגמ' שם קאמר היאך מהלינן ספיקא ש"מ דס"ל דאפי' בלא נגמר ג"כ מהלינן והיינו כשאינו ידוע שהוא בודאי בן ח' ובזה נדחה דברי הב"י ומיושבים דברי רבינו והר"ן ודו"ק והארכתי שם בסימן של"א גם דברי רמ"א בד"מ שכתבתי כאן נדחו ממ"ש שם ע"ש. ומתוך הדברים שכתבתי שם תמצא ג"כ טעם לדברי הרא"ש ואפשר דס"ל הלכה כרשב"ג וס"ל דרשב"ג אינו מודה לרבי דחלק בגמר שערו וצפרנרו וכל שלא שהה ל' יום ספיקא מיקרי ע"ש שהארכתי: אלמנה א' המליטה את זכר בשבת ואמרה שמיהודי נתעברה והיה ספק להר"ר משה שמא מנכרי נתעברה והורה שלא למולו בשבת אומר אני שיש היתר בדבר למולו בשבת מדתניא בפ' ר"א יש ילידי ביתו כו' ע"כ מתשובת מהר"ר מנחם קל"ז וכן הר"ר אליעזר כתב להיתר ואפי' ידוע דמנכרי נתעברה והיא נכרית אמרינן בפרק ר"א דמילה דאם נתגיירה קודם לידה נימול לח' והר"ר יצחק בלט"ש כתב להתיר והלכה כר"ג דאשה נאמנת לומר דמישראל נתעברה עכ"ל מ"ו: ז"ל ב"י יש ליזהר שלא ימולו שני מוהלים מילה אחת בשבת כגון שזה ימול וזה יפרע אלא המל הוא עצמו יפרע ע"ש וכתב רמ"א עליו ולא מצאתי ראיה לדבריי (ואף שהביא ראיה מגמרא דפרק ר"א דמילה ע"ש בס"ס זה ס"ל לרמ"א דיש לדחות ראיותיו ועייי בפנים בב"י) ואדרבה נ"ל דשרי דומיא דעבודה שכמה כהנים היו עובדים ומחללים את השבת דמאחר שניתן שבת לידחות הרי הוא כחול לכל דבריו. וכן מצאתי כתוב בס"ה ישן כתוב בקלף אכן מצאתי בקובץ שיש לאסור וע"כ טוב להחמיר לכתחילה כו' ע"ש: