כתב הרא"ש בתשובה כלל י"ב דאדם הנותן לחבירו בנו למולו או לעשותו בעל ברית נ"ל דכך פשוט שאין לו קיום אלא בתקיעת כף או בקיבל חרם אז כופין אותו לקיים. ואפי' כבר נולד הבן והקנה לו בקנין שיהיה לו בעל ברית יכול לחזור בו דקנין דברים בעלמא הוא עכ"ל ואפשר דהרא"ש לא קאמר אלא דאין ב"ד יכולין לכוף שלא לחזור אבל מ"מ מודה לדברי מהר"ם דאית ביה משום שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב ומותר לקרותו רשע ע"ש ובד"מ עכ"ה):
המל כל זמן שמתעסק כו' בספרי ב"י גורס ז"ל פי' איירי בשבת אז חוזר על המעכב כו' אבל בחול חוזר על הכל כו' וכתב ב"י דכן משמע בגמרא וכן פירש"י וכמ"ש בשם מ"ו בפרישה אבל מ"מ נראה שזאת הגירסא אינה נכונה בדברי רבי' דא"כ למה חזר וכתב דין זה שנית בר"ס רס"ו ועוד דאי בשבת מה זה שכתב ואין צריך לחוור על שאינן מעכבים הו"ל לכתוב אינו רשאי לחזור כו' אלא ודאי דבחול איירי ולכן כתב שפיר שא"צ לחוור דמשמע דאם רצה לחזור הרשות בידו. והא ראייה דבסימן רס"ו כתב אינו חוזר דמשמע דאסור לו לחזור ועוד דכתב שם ע"ז דבעל העיטור כתב דגם בשבת חוזר ולמה לא כתב דברי בעל העיטור כאן אלא ודאי הכי פי' דבע"ה אם ירצה חוזר כמו בחול וטעמיה משום דאף דא"צ מ"מ אין בו חילול שבת כיון דלית ביה תיקון והו"ל כמחתך בשר בעלמא. וכיון דמ"מ הוא חותך לצורך המילה יש לו היתר אף בשבת אם ירצה. והרא"ש חולק וס"ל כיון דא"צ בחול אף דרשאי בשבת הוא איסור וק"ל: