1
ובתעניות מחלקין מזונות לעניים הא דאמרינן אגרא דתעניתא צדקה והיינו כשיעור הסעודה שהיה עליו להוציא ושמעתי שע"ז אמר דוד מ"ש בדברי הימים ואני בעניי הכנתי לבית ה' מאה אלף ככר כסף כו' שר"ל בעניי בכל תענית שעינה נפשו נתן לצדקה לבית ה' כשיעור סעודתו וסעודת המלך הוא הוצאה מרובה ונלע"ד דזהו כוונת חז"ל האי בר בי רב דיתיב בתעניתא ליכול כלבא שירותא דלכאורה קשה היאך יאכלו הכלבים שירותא דהיינו סעודה של צהרים הא אינו אוכל סעודת צהרים דהא מתענה והול"ל שיאכלו סעודת הערב אלא כוונתו שהסעודה שהיה לו לאכול בצהרים כשיעור מעות הוצאות הסעודה היא נותן לצדקה כמו שעשה דוד ע"ה וע"ז אמר ליכול כלבא שירותא ר"ל הצדקה שנותן מכח אותה סעודה לא תהיה מקובלת אלא כאילו אוכל כלבא לאותו סעודה ולא תהיה נחשב לסעודה: