ונותנין לעניי עכו"ם כו' וכתב רש"י בב"ב דאין זה גניבת דעת (ר"ל דאנו משנים דעת המלך או השר שנתנו לנו המעות לחלקו לעניים ואסור לגנוב אפי' דעת העכו"ם) דאינהו נמי ידעי שישראל רגילין לפרנס עניי עכו"ם עם עניי ישראל ומ"ש רבי' שיתנם לעניי עכו"ם בסתר כדי שלא ישמע המלך היינו משום דלמא אין דעת המלך כן שיתנם לעניי עכו"ם ומ"מ אין זה גניבת דעת הואיל שאין ידוע בודאי שמקפיד דוקא ליתנם לעניי ישראל: וכתבו התוס' בב"ב דאם מתנדבים דבר מסוים לב"ה נוטלים מהם משום דהוי כקרבן (אבל ישראל שהמיר אין מקבלין ממנו דאין מומר מקריב קרבן כן מסיק התוס' וב"י בסימן רנ"ט עכ"ה) וקרבן פשיטא דמותר דכתיב איש איש כי יקריב כו' וכ"פ רמ"א. והא דכתב אסור לישראל ליקח צדקה מעכו"ם בפרהסיא כו' משמע בצינעא מותר לקבל ממנו והכא קאמר דדוקא לעניי עכו"ם ולא לעניי ישראל הואיל שיש לו זכות בקבלת ישראל נראה לחלק דאע"ג שיש זכות לעכו"ם בקבלתו ממנו מ"מ מכח הנאה שלו שיהיה לי מעות יכול לקבל ממנו אבל הגבאי שאין לעצמו הנאה בקבלתו ממנו ולכן אינו יכול ליתנה לעניי ישראל שהוא יגרום זכות לעכו"ם מחמת אחרים והא דכתיב וחסד לאומים חטאת היינו אע"ג שצדקה של עכו"ם היא חטאת להם מכח שמתפארים בה מ"מ זכות יש להם ג"כ וקראו חטאת כנגד צדקה של ישראל שכולה זכות: