אבל אם היה כ"ג ע"ה וממזר ת"ח כו כתב הריטב"א בפ"ק דב"ב אההוא עובדא דהוה מצטער על שנתן פתו לע"ה מסתברא בכה"ג שהיו שני בצורת ומה שהיה אוכל ע"ה יחסר לת"ח אבל אלא ללמוד תורה ולישא אשה ולא קתני פדיון שבויים שמא מילתא דפשיטא היא ולא איצטריך למתני. וב"י הביא בסימן זה וצ"ע דלא משמע הכי בא"ח סימן קכ"ג דכתב שם בני העיר שמכרו בה"כ יכולין לקנות בדמיה כו' עד מכרו חומשין יכולין לקנות בדמיה ס"ת ש"מ דקדושת ס"ת חמורה מקדושת בה"כ וגם אח"כ כתב שם אבל להורידן מקדושתן כגון ממעות ס"ת ב"ה ותיבה לא וכיון שכתב רבינו כאן דאין מוכרין בה"כ לצורך פדיון שבויים כ"ש דאין מוכרין ס"ת ומה שמוכרין ללמוד תורה ולהשיא אשה היינו משום הנאה דידיה דעדיף לאדם טפי שילמוד תורה או לישא אשה ממה שיהיה לו ס"ת אבל למכור אדם ס"ת שלו כדי שילמוד חבירו תורה במעותיה זה ודאי לא אמרו. והתוס' הנ"ל שהקשו למה לא קתני פ"ש ר"ל נמי פ"ש דנפשיה ועל ב"י יש לתמוה דהביא דברי התוס' אהאי דינא דהכא דקאי אפדיון דאחרים והתוס' ודאי לא איירי בהכי גם מדברי רבינו דהכא יש לדקדק כן דלא כתב אלא לכל דבר מצוה שגבו מעות יכולין לשנותו לפדיון שבויים משמע דוקא מעות מותר לשנות: