ואמרו חכמים בכל דבר אסור לנסות כו' כתב ב"י ומיהו משמע בפ"ק דתענית דבמעשר דוקא אבל בשאר צדקה לא ע"כ. והוא מטעם שכתב מ"ו שהבאתיו בפרישה ונלע"ד דלהכי כתב הטור דמותר לנסות בצדקה משום דס"ל דצדקה היא באה ממעשר וכמ"ש בסמוך בסימן רמ"ט דא' מעשרה מדה בינונית ולכך נמי מביא רבינו לפני זה פסוקי דמעשר הביאו את כל המעשר כו' משום דס"ל דסתם צדקה היא מעשר כספים ודין אחד להם. עו"ל דס"ל לרבינו דהנותן צדקה כדינו דהיינו מעשר מריוח שלו או חומש אין טעם לחלק בין מעשר כספים למעשר תבואה ודוקא כשאינו נותן שיעור הוא דאסור לנסות וק"ל: כתב הרמב"ם בסוף איסורי מזבח (הביאו ב"י ס"ס רמ"א הרוצה) לזכות לעצמו יכוף יצרו וירכיב ידו ויקריב קרבנו מן הטוב והיפה שבאותו מין כמ"ש והבל הביא מבכורות צאנו ומחלביהן וישע ה' אל הבל. וכן כל דבר שהוא לשם ה' כגון בנה בית תפילה יהא נאה מבית ישיבתו. האכיל רעב יאכילהו מן הטוב והמתוק שבשלחנו. כסה ערום יכסנו מהיפות שבכסות הקדיש דבר יקדיש מהיפה שבנכסיו וכן הוא אומר כל חלב לה' ע"כ: כתב הרוקח בסימן רי"ז מה שפוסקין צדקה בי"כ עבור מתים יש להם אסמכתא כו' עיין בב"י ורמ"א כ"כ אבל שעת הזכרת נשמות שמנהג ותיקין הוא בס"ס רמ"ט ע"ש: