מי שאין לו אשה לא ילמד תינוקות כו' וז"ל מורי בביאורי סמ"ג כתב הרמב"ם מי שאין לו אשה לא ילמד תינוקות מפני שאמות הבנים באות לבית הספר ונמצא מתגרה בנשים וא"צ שתהיה אשת מלמד עמו בבית ע"כ ותימה א"כ מ"ש מאשה שלא תלמד לקטנים דמשמע אפי' בעלה בעיר רק שאינה דרה עמו בבית דאל"כ אמאי לא מחלק מיניה וביה וק"ל ואמאי אינה מותרת כמו גבי מלמד כשיש לו אשה או יהיה אסור נמי לאיש ללמוד לקטנים אפי' היא בעיר וכתב עוד הרמב"ם וכן לא תלמד אשה קטנים מפני שאבותיהם באים לבני הקטנים ומתייחדים עמה וא"כ צריכין אנו לדקדק מפני מה כתב הרמב"ם הטעם באיש משום גירוי ולא משום ייחוד אלא משום דקשה ליה דאי משום יחוד אפי' היה לו אשה אסורה מאחר שאינה עמו בבית דהא גבי אשה שלא תלמד דאסור משום ייחוד אפי' בבעלה בעיר מאחר שאינו עמה בבית אלא שהטעם משום גירוי הוא ולכן אין אסור אלא בשאין לו אשה אבל מ"מ קשה מ"ט אינו אסור נמי משום ייחוד ויהא אסור אפי' כשיש לו אשה בעיר אם אינה בביתו וי"ל דגבי איש לא שייך ייחוד דמסתמא יש לו תינוקות הרבה וג"כ מקצת מהם גדולים שאין איסור ייחוד שייך בפניהם ומ"מ גירוי איכא משא"כ אשה דלא שכיח תינוקות הרבה גבה כ"א מעט וג"כ קטנים דגדולים קצת גופייהו אסורים משום ייחוד ודו"ק עכ"ל שם. ואני כתבתי בא"ע סימן כ"ב דמש"ה שינה הרמב"ם ורבינו הלשון דכשכתב בדין אאיש המלמד שלא ילמד תינוקות מפני אמותיהן שייך למתני גביה לשון גירוי שהוא יתגרה בהאמהות לשכב עמהן משא"כ כשכתב הדין אנשים שהן לא ילמדו עם קטנים מפני אביהם שאין הניאוף תלוי בה שהרי אין קישוי אלא לדעת איש ומרצונו לכך לא שייך למתני בה לשון גירוי אלא האיסור הוא מפני שהיא מתייחדת עמהם ר"ל שהיא מכינה עצמה להייחוד וע"י כן שמא יבאו לידי ניאוף ומה שמחלק בין איש לאשה לענין אם אשתו עמו בעיר כבר כתבתי כאן בפרישה דלק"מ: