וחייב ללמדו בשכר עד שיקרא תורה שבכתב כולה כ"כ הרמב"ם בפ"א מהל' ת"ת דהכתוב של ולימדתם את בניכם מיירי בתורה שבכתב ואף אי איירי הקרא גם בתורה שבע"פ כיון שעל תורה שבע"פ אסור ליטול שכר א"כ כי צונו התורה עליה היינו דוקא כדינו דהיינו בחנם ולא בשכר וק"ל. וזה לשון הברייתא למדו מקרא אין מלמדו משנה ואמר רבא מקרא זו תורה ופירש רש"י תורה ולא נביאים וכתובים עכ"ל והביאו הב"י וק"ק ל' רבינו שכתב עד שיקרא תורה שבכתב כולה דמדכתב כולה לכאורה משמע דגם נביאים וכתובים וראייה לזה דבסמוך בסימן רמ"ו כתב רבינו שליש בתורה ופי' תורה שבכתב כמו תורה נביאים וכתובים עכ"ל הרי לפנינו דבכלל תורה היא גם נביאים וכתובים. וסבר הרמב"ם דה"ה דחייב ללמדו מקרא בשכר. ומ"ש ואינו חייב ללמדו בשכר משנה ותלמוד ל"ד בשכר אלא אפי' בחנם אינו חייב ללמדו כ"כ כסף משנה שם. ומ"ש ב"י וז"ל ומשמע ליה להרמב"ם דכיון דמותר ליטול שכר על המקרא כלומר שכר פיסוק טעמים כו' עכ"ל היינו לפי זמן הגמרא אבל לדידן שאפי' תורה שבע"פ מותר ללמד בשכר כמ"ש רבינו בסמוך א"צ לטעמיה דשכר פיסוק טעמים: