וא"א הרא"ש כתב בתלמיד גמור כו' ואף ע"פ שנטל רשות מרב אחד לא סגי עד שיטול רשות מכל רבותיו המובהקים כ"כ מהרי"ק וז"ל רמ"א בש"ע סעיף ד' והאי מובהקים (כן פי' הרמב"ם) לא מיירי כשאר רבו מובהקים שרוב חכמתו ממנו דא"כ לא אפשר להיות לו הרבה רבו מובהקים אלא ר"ל תלמיד גמור לאפוקי תלמיד חבר דהיינו שנתגדל בתורה (כן פי' מהרי"ק שורש ק"ע עכ"ה) ונעשה חבר לרבו דהיינו שקרוב הוא להיות גדול כרבו ויש חולקין וס"ל דאי קיבל רשות מרב א' מהני להורות חון לג' פרסאות וי"א (ב"י בשם הרמב"ם והד"מ מקשה על הב"י מהגמרא ומסיק שהרשב"ם ס"פ מי שמת וריב"ש סימן רמ"א ס"ל כדברי מהרי"ק עכ"ה) דכל שאינו רבו דהיינו שאין רוב חכמתו ממנו תלמיד חבר הוא. וסמיכות היא נטילת רשות. ואין להתלמיד לסמוך אחרים במקום רבו מהרי"ק שורש ק"ע. אין לאדם להורות עד מ' שנה אם יש גדול ממנו בעיר אף על פי שאינו רבו גמרא בפ"ק דע"ז ועיין בב"י. חכם שאסר אין חבירו רשאי להתיר משקול הדעת אם לא שיש לו קבלה או שטעה בדבר משנה יכול להתיר כז' ע"ש בש"ע: