שבועה שאוכל ככר זו ואח"כ אומר שבועה שלא אוכלנה כו' ה"ה אי נשבע ב"פ שלא יאכל (ר"ל שנשבע בפעם ב' ג"כ שלא יאכל ככר זו עכ"ה) אלא לשון המשנה נקט והמשנה תני כן אגב רישא שבועה שלא אוכל ככר זו שבועה שלא אוכלנה כו' ובגמרא מיישב טעמא דמתני' למה נקט שם ברישא שבועה שלא אוכלנה מיהו רבינו דכתב בסמוך בס"ס זה ב"פ שבועה שלא אוכל ולא תני לשון המשנה קשה דגם ברישא לא הוה ליה לשנות בכדי שלא אוכלנה. וי"ל דלרבותא נקטה אפי' שלא אוכלנה הוה שבועת שוא ולא אמרינן דיקיים שניהן דיאכל מעט ולא יאכל כולו לקיים שבועה שנייה דלא אוכלנה קמ"ל כיון דשבועה שלא אוכל קאי אכל כזית א"א להשמט משבועת שוא (עיין בתוס' ספ"ג דשבועות וז"ל שבועה שאוכל ככר זו שבועה שלא אוכלנה הראשונה ביטוי והשנייה שוא תימא דשניהם שבועת ביטוי דשבועה שאוכל היינו כזית כמו שבועה שלא אוכל דאמר רבא דחייב אם אכל כזית ושלא אוכלנה היינו שלא אוכלנה כולה ושמא יש לחלק בין אוכל לשלא אוכל עכ"ה):