וכשאוכל העשירי עובר גם על הראשונה וכתב הר"ן (פרק שבועות שתים דף שי"ג ע"א שכ"כ אדין שבועה שלא אוכל שבועה שלא אוכלנה) וז"ל וכי תימא היכי מסקינן בגמרא בשמעתא דתני אבימי (ע"ש סוף דף כ"ח) שבועה שלא אוכל ט' וי' ואכלן אינו חייב אלא אחד משום דכיון דמיתסר בט' משבועה ראשונה כ"ש דיתסר אי' ובשבועה שלא אוכל י' וט' אמרינן דאכלן חייב ב' משום דמשבועה קמייתא לא מיתסר אלא י' ובשבועה בתרייתא איתסר ליה אפי' בט' איפכא הול"ל דבשלא אוכל ט' וי' חייב ב' לפי שמכח שבועה ראשונה לא נאסר ככר י' כלל ומעכשיו אסור דהא אמרינן דמי שאמר שלא אוכל (ככר זה) על כל אכילה ואכילה נשבע ובשבועה שלא אוכל י' וט' הול"ל אינו חייב אלא אחד שהרי בשבועה ראשונה נאסר בכל אכילה ואכילה שבהם י"ל דהכא מיירי כשלא נדר מככרות ידועות אלא בנשבע סתם על מנין ככרות הלכך באומר שבועה שלא אוכל ט' וי' משבועה ט' איתסר בי' דאי ט' לא אכיל י' ודאי לא אכיל ומש"ה אינו חייב אלא אחד ובאומר שלא אוכל י' וט' משבועה י' לא איתסר בט' די' הוא דלא אכיל הא ט' אכיל ומש"ה חייב ב' אבל אם נדר מככרות ידועות ואמר שבועה שלא יאכל י' וט' אינו חייב אלא אחד שהרי בשבועה ראשונה נדר בכל אכילה ואכילה שבהם עכ"ל. וזהו שדקדק רבינו ג"כ שגבי שבועה שלא אוכל עשר שבועה שלא אוכל תשע לא הזכיר אלו. מיהו נ"ל דדוקא בעשר מיירי דלא אמר אלו אבל בט' שנשבע אחר י' אפי' נשבע אט' אלו ג"כ חייב שתים. ומ"ש רבינו לפני זה שבועה שלא אכל ט' אלו שבועה שלא אוכל י' ל"ד קאמר דהא אפי' אי לא אמר ט' אלו אלא לרבותא כ"כ וכ"ש אי גם אט' לא אמר אלו. והר"ן נ"ל ג"כ מודה בהא ולא קאמר דמיירי באינן ידועות כ"א עבור עשר ומשום דגמרא סתמא קאמר כתב דמיירי בככרות שאינן ידועות ולאפוקי שניהן ידועות וק"ל. מיהו נ"ל לפי מ"ש הר"ן דבאומר ט' או י' אלו דהשבועה חלה על כל אחד ומדמה לה לנשבע שלא אוכל ככר זה א"כ הנשבע אתשע אלו ואח"כ על עשר דעלמא ואכל אלו הט' ועוד אחד עשירי דחייב עשרה כיון דשבועה ט' אלו חל השבועה על כל אחד ואחד ואפשר נמי דחל על כל כזית וכזית מכל הט' ומחייב טובא וא"כ קשה למה נקט הר"ן בלישניה הנ"ל חייב אחד ושתים מיהו י"ל דר"ל חייב אחד אשבועה אחד ואב' שבועות. וזהו שדקדק רבינו גם כן בלשונו וכתב ז"ל עובר על ב' השבועות ודו"ק: