אבל הרמב"ן כתב דהוי שבועה אפי' בלא כו' ז"ל מ"ו פירוש ונאסרה אף בלא שם וכינוי כו' והארכתי בביאורי הסמ"ג בהלכות נדרים עכ"ל ור"ל דדעת הרמב"ן שאף בלא שם וכינוי יש כאן איסור והי"א שהביאם הטור ס"ל דאפילו איסור ליכא (ולא כמ"ש בפרישה דהי"א לענין מלקות קאמרי שזהו דוקא לשיטת ב"י) אבל לענין מלקות וקרבן אפי' הרמב"ן מודה דליכא קרבן אם אין כאן שם וכינוי וכתב שם דכן מוכח בהדיא בדברי ר"ן פרק שבועת העדות שהביא ממש ראייתו של הרמב"ן כצורתו ולא הביאה אלא לאיסורא בעלמא וכן מוכח ממ"ש הרא"ש בריש נדרים והביאו הטור באותו סימן בשם ר"ת דלא בעינן שם וכינוי אלא למושבע מפי אחרים אבל שבועת ביטוי נאסר בלא שם או כינוי משמע להדיא דאין בו אלא איסור לחוד ואף שכתב הרא"ש על דברי הרמב"ן והביאו הטור ז"ל ואפשר דהוי ידות שבועות משמע דאף למלקות ולקרבן כמ"ש הרא"ש בריש נדרים גבי ידות נדרים יש לחלק בין ידות דנדרים דיליף מקרא לידות דשבועות דליכא קרא והאריך שם ע"ש בהלכות שבועות. ולפ"ז נ"ל גם כן דא"צ להגיה בפנים רמב"ן במקום רמב"ם דהא גם הרמב"ם ס"ל דיש איסור אף בלא שם וכינוי וכמ"ש בסמוך ומה שחזר וכתב רבי' בשם הרמב"ם דאם לא הזכיר שם הוי שבועה לאסור י"ל משום אלה וארור חזר וכתב. ור"ת דפליג שם אפשר ג"כ דלא פליג כ"א באלה ובארור. וגם צריכין לומר הא דמסיק רבינו וכתב בשם רמב"ן ורא"ש דבמבטא והן הן א"צ שם וכינוי והתם ודאי אמלקות קאי דאל"כ הא גם הרמב"ם מודה דאיסור הוא ומדכתב רבי' גם בזה כתב הרמב"ם כו' משמע דהני לא גרע מאלה וארור הנ"ל. אלא צ"ל דאדרבה דהני עדיפי מאלה וארור ומלשון שבועה הנ"ל דבהו מצריך רמב"ן ורא"ש שם וכינוי לענין מלקות משא"כ במבטא. וכל זה דוחק וצ"ע וחיפוש על ראייתו בביאורי הסמ"ג: