שאביה רע ואמרו לו כבר מת כו' ועיין בפרישה מ"ש בשם ריב"ש וכן כתב הר"ן וכל זה הביא הב"י ברישא אצל מפני שהיא כעורה ולכאורה היה נראה דלדברי רבינו לק"מ שדקדק בלשונו וכתב ז"ל וא"ל כבר מת או שעשה תשובה כו' ר"ל כבר קודם שנדר נמצא שהנדר מעיקרא ליתא משא"כ לעיל באשה שיפוה אח"כ והריב"ש שהוצרך לתירוץ הנ"ל היינו טעמא מפני שהוא כתב שם ז"ל אף על פי שאחר הנדר מת או עשה תשובה מותר וק"ל. מיהו צ"ע (דלא הו"ל לרבינו לומר לטעם דהוי כאילו פירש כו' עכ"ה) דא"כ לא הו"ל להגמרא ורבינו לכתוב דין זה בבבא זו בנדר התלוי בדבר אלא הוה ליה למכתב זה לעיל בבבא דנדרי שגגות דהא זה שסבר שהוא חי והוא כבר מת נדרי שגגות הוא דומה למ"ש מפני שהיא כעורה והיתה יפה הנ"ל ומפני זה נראה דפירשו הריב"ש במת אח"כ וגם רבינו אפשר לדחוק ולפרש כן ומ"ש וא"ל כבר מת אינו ר"ל כבר קודם הנדר אלא ר"ל עכשיו שאינו רוצה לנושאה א"ל הגיע העת שתוכל לנושאה שהרי כבר הנה מת עכשיו מקרוב וק"ל: