אסור לידור בהן אם לא שרוצה לקיים דבריו דכתיב לא יחל דברו כו' כ"כ הרמב"ם בפ"ד דנדרים וז"ל ומניין שאפי' ד' מיני נדרים אלו שהם מותרין שאסור לו לאדם להיות נודר בהן ע"מ לבטלן כו' ולכאורה אלולי דברי הרמב"ם שכתב ז"ל ומניין שאפילו ד' מיני כו' הייתי אומר שמ"ש רבינו שאסור לידור בהן לא קאי אלא על ג' מיני נדרים ולא אנדרי אונסים דמאי הו"ל למיעבד הואיל שאירעו אונס אבל לשון הרמב"ם שכתב ד' משמע שקאי ג"כ אנדרי אונסין וכן משמע נמי מלשון רבינו שכתב אע"פ שכל אלו הנדרים כו' וצ"ל שהכי קאמר שאע"פ שהוא אנוס מכל מקום יקיים דבריו שלא יהנה אף ע"פ שהנדר לא חל מכל מקום לא יחל דבריו ומתחילה לא ידור אלא ע"מ שיקיים דבריו אף אם יארעו אונסין ומיהו אם נדר סתם ודאי מותר דהרי בשבועות שגגות כתב רבינו בסי' רל"ט ז"ל אם נשבע שלא אוכל ככר זה אם אמר פלוני זה ונמצא שאמרו מותר בככר עכ"ל וכ"כ הרא"ש והר"ן והביאן ב"י שם והיותר נראה דהקושיא מעיקרו ליתא דה"פ כל אלו הארבעה נדרים לא יעסוק בנדרם אם לא שרוצה שיקוים הדבר שנדר מחמתו דהיינו שאם זירז לחבירו ועשה הנדר מחמת שרוצה שיהיה חבירו מזורז לקיים רצונו כגון שנדר שאם לא יאכל חבירו יהיה ככר זה עליו אסור לא ידור כן כשהוא יודע שבודאי חבירו לא יאכל עמו ויעלה על דעתו מה איכפת לי במה שאני עושה הנדר כדי להראות לחבירי שאני רוצה לכבדו הלא אף אם לא יאכל עמי לא יחול הנדר כי נדרי זירוז הוא וכן אם נדר אסור עלי ככר זה אם אכלתי היום שהוא מנדרי שגגות לא ינדור כן אלא א"כ ישים אל לבו לדבר וסבר בודאי שלא אכל ולא ידור כן באקראי ויאמר אינני מפסיד בנדרי כלום וכן בנדרי אונסין אם יודע שחבירו לא יוכל לאכול עמו היום מחמת אונס לא יחל דברו בנדרו וק"ל: כ' הרא"ש והביאו ב"י וש"ע סעיף י"ו מי ששדך בתו ונדר לתת עמה סך מעות ואח"כ נתקלקלו החובות שהיו חייבים לו אם אין לו ממה לפרוע לא חובות ולא קרקעות וחפצים חוץ מבית דירתו וכלי תשמישו פטור דאין לך אונס גדול מזה ע"כ וע"ש עוד מזה ראובן ושמעון שהיו דרים בעיר א' ונשבעו להשיא בניהם זה לזה כו' ע"ש: