ואיני מבין דבריו היאך יהא מותר לו לפרוע חובו כו' וכתב ב"י ז"ל לא על הרמב"ם תלונתו כ"א על מתניתין דהגוזל קמא דתנן בה כן בהדיא וז"ל האומר בנו כו' עפ"ר. ונראה דב"י לא הקשה כלום ואביא לך דברי הר"ן שכתב על משנה זו וב"י הביאה בסימן רי"ו ומתוכם יתבארו דברי הרמב"ם ורבינו וז"ל הא דקתני בסיפא לא יירשנו לאו למימרא דאסור לזכות בהן דא"כ היאך נותנין לבניו ולאחיו ולב"ח אלא שאינו רשאי ליהנות מהם אבל נכסים ודאי דידיה הם ואיידי דתנא רישא יירשנו לומר שמותר ליהנות מהם כשאר יורשים תנא סיפא נמי לא יירשנו ול"ד וכ"ת היכי נותנן לבניו או לאחיו בשלמא ב"ח נפרע מהם ל"ק דב"ח לאו מדעתיה מתפרע דליהוי פורע חובו מאיסורי הנאה אלא ב"ד מגבין להם ואע"ג דאיהו ממילא אתהני לא איכפת לן אבל נותן לבניו ולאחיו היאך שרי הא מתהני מטובת הנאה דידהו י"ל דלא נתנם להם ממש אלא שמראה להם מקום ואמר להם נכסי אלו אסר עלי אבא ואיני יודע מה אעשה בהן טלו לעצמכם ועשו בהם מה שתרצו וכה"ג לאו מתנה הוא אלא גוונא דהפקר עכ"ל והנה על המשנה אין תלונה כלל דרבינו סבר שהמשנה מיירי שב"ד מגבין לב"ח כמ"ש הר"ן וגם דברי הרמב"ם יש לפרש כן אלא מדסתם דבריו הבין רבינו שמיירי בכל ענין שאפי' הוא בעצמו פורע חובו. אלא שיש לדקדק שהרמב"ם השוה הנתינה לאחיו ובניו לפריעת חוב דכתבן בחד לישנא אם נתן אם פרע וא"כ הו"ל לרבינו לתמוה על הרמב"ם גם במ"ש אם נתן ירושת אביו לאחיו או לבנו היאך נותן להן בעצמו הא נהנה בזה בנתינתו. ונ"ל דס"ל דכיון דיש להן קצת שייכות בזה הממון מכח המוריש זולתו מש"ה מותר גם אין זה הנאה כ"כ כיון שהוא עצמו לא נהנה בגופו בנתינה זו משא"כ בפורע חובו שהוא עצמו נהנה מאותו חוב. ואפשר דמש"ה הקדים רבינו לכתוב גם ריש דברי הרמב"ם דנותן לבנו ואחיו אף דלא השיג עליה כדי לדייק מיניה דמדכתבם הרמב"ם בחד לישנא ש"מ דס"ל דכמו שהנתינה לבנו ואחיו מיירי דהוא בעצמו נותן להן מטעם שכתבתי כן ס"ל נמי דהוא עצמו פורע לב"ח ולכן תמה עליו היאך יהא מותר כו'. מיהו גם בזה אין קשיא כ"כ דהא הרמב"ם כתב אם נתן כו' דר"ל אם אירע שכבר נתן בדיעבד וכן אם אירע שבדיעבד פרע מה שעשה עשוי וגם הוא מודה שלכתחילה אסור וי"ל ג"כ איפכא דרבינו דייק מדכתב הרמב"ם ל' דיעבד פרע נתן ש"מ דמיירי דהוא בעצמו פרע או נתן דאי ב"ד או ע"י מראה מקום אפילו לכתחילה נמי ומש"ה מתמה עליו דא"כ אפילו בדיעבד אין נתינתו נתינה מדלא אמרו אלא שהמדיר פורע כו' משמע אבל המודר בכל ענין לא. וע"ל בח"מ סימן שס"ז דכתב כיוצא בזה בגוזל לאביו דקתני באותו משנה יחד בהגוזל קמא ושם פי' רבינו דאחיו ר"ל אחי אביו ובניו ר"ל אחיו והרמב"ם לא פי' כן וכתב עליו שאין ל' המשנה משמע כדבריו וכאן לא הזכירו מזה כלום. וכן מה שהקשה רבינו עוד מנ"מ שמודיעין כו' קשה דוקא אהרמב"ם דאילו להר"ן ההודעה היא המראה מקום משא"כ להרמב"ם כשהמודר נתנן מעצמו וק"ל. ותלונה זו אינה על המשנה שהמשנה לא כתבה דצריך להודיעו אלא שהרמב"ם מפרש כן המשנה מדעתו ומסברא ובאמת שגם על הרמב"ם לק"מ שהוא סבר שכל זמן שאינו מודיעם שממון זה אסור לו אסור אפי' בגוונא שכתב הר"ן מפני שהן מחזיקין לו טובה ע"ז שסוברין שהממון הוא שלו לכך צריך להודיעם שאז אינם מחזיקין לו טובה כ"כ ואין לו עליהם אפי' טובת הנאה כך הוא סברת הרמב"ם אלא שסברא זאת לא נראה בעיני רבינו ולכן כתב עליו מנ"מ שמודיעם כולי: