ואיני מבין דבריו שהרי לא נדר כו' הלכך אחר הפסח כו' ז"ל ב"י נ"ל דהרמב"ם ג"כ מודה לזה אלא שמיירי כשנהנית קודם פסח וה"ק אף ע"פ שעבר התנאי הרי זה אסור לנהוג חולין בנדרו ולהניח שתלך ותהנה פירוש אסור להניחה שתלך ותשאר בהנאתה שנהנית קודם הפסח דנמצא שעובר למפרע כולי עד כנ"ל לדחוק וליישב דבריו עד כאן לשונו ועיין שם. ולא נראה לפרש שכך יהיה פירוש דבריו שאם כן העיקר חסר מן הספר שמיירי שעברה הנדר (רצה לומר דבית יוסף מפרש שעבר התנאי רצה לומר שהיא עברה התנאי ונהנית קודם פסח אם כן עיקר חסר כולי ועוד מאי אף על פי שעבר כולי דקאמר דהא דוקא בעברה הדין כן כמבואר בדבריו ועוד דבהדיא משמע שפירש ועבר והלך התנאי עיין שם עד כאן הגהות) ונלע"ד ליישב דעת הרמב"ם דס"ל גם כי עבר הפסח ולא נהנית משל בעלה מכח החשש שמא תלך אחר כך ותעבור למפרע דמכח זה אסר לה ודאי המורה אחר ששמע השמועה מנדרה זו אבל מכל מקום מסתמא מתחילה כשהדירה הבעל שלא תלך או לא תהנה היא קבלה עליה לעשות רצון בעלה שלא תלך ואם כן מאחר שקבלה עליה שלא תלך אף על פי שאדעתה שתהנה מבעלה קבלה וכשהמורה אסר לה ליהנות מטעם החשש הנ"ל וגם אפילו עבר הפסח היה לן לומר בודאי היא מותרת לילך אפי' הכי אסורה כדי שלא ינהוג חולין (פעם אחר ע"כ הגהות) בנדרו לכך אסור לבעל להניחה שתלך ותהנה ר"ל שתעשה מה שתרצה בהילוכה ובהנאה לא כמו תחילה שאסר עליה זה או זה (ר"ל שלא אסר עליה בהליכה ובהנאה אלא באחד לבד או הליכה או הנאה אבל עכשיו אינה יכולה לומר שלא תהנה ותלך לאביה אלא אסורה לילך מ"מ וק"ל עכ"ה) ונ"ל שגם רבינו הבין שכך כוונת הרמב"ם רק שהבין שתיבת ותהנה היא כפשוטו ולכן תמה עליו למה לא תהנה ובזה מיושב מ"ש הלכך אחר הפסח מותרת ליהנות ממנו דלפי פשוטו קשה למה מסיים דבריו בליהנות לחוד והל"ל מותרת לילך וליהנות לו אבל לפי מה שפירשתי א"ש: