1
ובירושלמי מיבעיא אם קבע זמן למשתה בנו ונדר עד זמן כו' ואפי' אם מת הבן קודם שיגיע משתה שלו צריך להמתין עד אותו זמן וכן אם נדר לעשות דבר עד שיהא בנו בר מצוה ומת צריך להמתין עד שיהיה ראוי להיות בר מצוה. ועיין בא"ח סי' תקס"ט יחיד או רבים שקבלו עליהם תענית מחמת איזה צרה ועברה אם צריכין להשלים התענית וה"ה בנדר נדר לעשות צדקה או שאר נדרים ונ"ל דכל זה מיירי בקבלו עליהם סתם אבל אם פירש דבריו כגון מי שנדר ואמר אם יחיה פלוני החולה אתענה כך וכך או אתן כך וכך לצדקה אם מת אותו פלוני פטור מנדרו דהרי התנה בפירוש ולא בעינן תנאי כפול בנדרים דלא גרע דיבורו מכוונת הנודר כדלעיל בסימן רי"ח וכן יתבאר לקמן ס"ס רל"ב וכ"ש האומר סלע לצדקה כדי שיחיה בני ואם לא יחיה לא אתן אע"ג דעובד על מנת לקבל פרס מ"מ פטור אם לא יחיה: