אבל לא יאמר לכתחלה כו' דחיישינן שמא לא ינתחנו כיון שדרך לצלות כאחד והוא דברי הרא"ש והרשב"א וכמ"ש ב"י ולכאורה היה נראה שרבינו כתב דין זה לטעם הרא"ש דס"ל דבדיעבד אם לא חתכן וצלאן כאחד אסור וכמ"ש רבינו בסמוך מ"ה החמיר לחשש שמא לא ינתחנו אבל לדעת ר"י דמתיר בדיעבד אם לא חתכן וצלאן שלם כדאיתא בסמוך אם כן לכתחילה יאמר לא אחתכם ואנתחנו לאברים וכמ"ש לעיל סימן א' וסימן ב' שמותר ליתן לכתחילה לשחוט על סמך שיבדקנו לאחר שחיטה מזה הטעם דהואיל ובדיעבד מותר אף אם לא בדקו ומיהו נראה לומר דלא דמי דהתם רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הן הלכך אזלי' בתר רובא ונותנין לכתחילה על סמך שיבדקנו לאחר שחיטה ואמרינן דלא נעשה איסור בזה אבל הכא שרוב רגילין לצלותו כאחד הלכך לא סמכינן ע"ז שיתנחנו בשר שחיטה דבתר רובא אזלינן ואם יצלנו אף שבדיעבד מותר מ"מ לא שפיר עבד לכתחילה מפני הדם שיבלע וגם שמא יאכלנו בלא ניקור הגידין כלל ולכן דקדק רבינו בלשונו וכתב כיון שדרך לצלותו כאחד דאילו לטעמיה דהרא"ש לחוד אזיל היה לו לכתוב הטעם כיון שבדיעבד אסור אף על גב שצ"ל כיון שדרך לצלותן כאחד לבאר הטעם שבעופות לעולם צריך לנקב הוורידין בשעת שחיטה משא"כ בגדיים וטלאים וכמ"ש בפרישה מ"מ אדלעיל מיניה נמי קאי דאל"כ יהיה הלכתא בלא טעמא הא דקאמר אבל לא יאמר לכתחילה: