אמר לחבירו ככרי אסורה כר כך הוא הגירסא בדפוס ספרי י"ד הישינים וב"י גורס ככרי זו וכתב וזה לשונו כתב רבינו דין זה באומר ככרי זו לאשמועינן דאע"ג דאמר זו מת או מכרו לאחר מותר כיון דלא אמר ופריש בחיי ובמותי ומתוך מה שכתב רבינו לעיל בסמוך יתבאר לך דין זה דאפילו באומר ככר זו כל כמה דלא פריש בחיי ובמותי מותר בו לאחר מותו ולא כתב ככרי זו אלא שלא לשנות מלשון הגמרא דנקט ככרי ולפי פירושו צ"ל מ"ש רבינו שלא אמר אלא ככרי ר"ל ולא אמר בחיי ובמותי ול"נ דגירסת ספרי הישינים שלא גורסין תיבת זו היא יותר נכון ומיירי אפי' באומר בחיי ובמותי דהא כבר כתבתי לעיל שבכל מקום שמדבר רבינו בענין זה מיירי במפרש בחיי ובמותי ונקט סתם בלשון הגמרא וסומך על מ"ש פעם אחת והוא הדין בכל מקום איירי בענין זה והוי כאילו אמר לביתי בחיי ובמותי אלא שלא אמר זה דמותר אם מת או מכרו הוא הדין היכא שאמר ככרי בחיי ובמותי ולא אמר זו שמותר אם מת או מכרו: וכתבו התוספות והרא"ש שאם אדם אוסר שלא יאכל בשר עד זמן פלוני שאסור ברוטב (דזה הוא כאילו אמר קונם בשר שאני אוכל עכ"ה) דהא בהא תליא והא דאמרינן הנודר מן הבשר מותר ברוטב היינו באומר קונם בשר עלי שלא כיון אלא במה שנקרא בשר.