האומר כנדרי רשעים עלי חייב בקרבן כך הוא לשון הגמ' והרמב"ם מדסתם רבינו דבריו משמע שמיירי באין בהמה עוברת לפניו וכ"כ ב"י וכתב עוד ב"י דהר"ן מפרש הגמרא דמיירי כשהבהמה עוברת לפניו ואפשר דאיהו נמי (ר"ל רבינו) לא מחייב אלא כשהבהמה מונחת לפניו דטעמא דמסתבר הוא עכ"ל ר"ל כמו שהוכיח שם הר"ן דאיירי בבהמה מונחת לפניו דומיא דרישא דאמר כנדרי רשעים הריני דקאמר שם דחייב בנזירות ופריך בגמרא דילמא הריני בתענית קאמר ומשני כשהיה נזיר עובר לפניו וא"כ ה"נ באומרו כנדרי רשעים עלי אינו ידוע אם כוונתו אקרבן או כמנחה או נדר אחר או צאן או בקר או תורים ובני יונה ומש"ה כתב דמסתבר דמיירי בבהמה עוברת לפניו ואותו מין בהמה שעוברת לפניו הוא מחויב להביא וכתב ב"י דגם דעת רבינו ר"ל כן ומ"ש בפרישם דבסתמא כוונתו אקרבן ראשון הוא דוחק בעיניו וגם הרא"ש בעצמו שהבאתי ראייה מדבריו מדכתב שחייב בקרבן עולה לא ס"ל כן שהרי הוא (פי' הב"י) פירש האי כנדרי רשעים עלי דמיירי בתולה ככר המונח לפניו כנדרי רשעים וכמ"ש בסמוך ורש"י פי' דמיירי דככר מונח לפניו ואומר אם אוכלנו יהא עלי כנדרי רשעים וקמ"ל דאם אכלו חייב בקרבן גם הרא"ש משמע מדבריו בגמ' שפי' כן והביאו ב"י ע"ש וכמ"ש עוד הב"י אדברי הר"ן הנ"ל דפי' כשהבהמה עוברת לפניו שי"ל שגם דעת רבינו כן הוא מסיק וכתב ז"ל אלא משום דלא נ"מ מידי לענין איסור ככר בנדר לא חשש לכתוב כן וכ כ לעיל מיניה וז"ל ומשום דהכא בענין אוסר ככר בנדר עסיקי' לא כתב כו' משום דאינו ענין לאסור ככר בנדר עכ"ל צ"ע מה כוונתו של ב"י אי סבר שדברי רבינו הם כפשוטו שאין תולה הקרבן בככר כפי' הר"ן ומ"ש משום דהכא בענין אוסר ככר בנדר עסיקי' ר"ל שרבינו לא אתא לאשמועינן אלא ענין זה דסיפא כנדרי רשעים ככר זה עלי קונם ולא מקפיד באיזה ענין מיירי הרישא דאין דיני קרבן נהיגין לע"ע קשה הא משמע מדברי רבינו שכתב ג"כ הדין כנדרי רשעים עלי חייב בקרבן דגם דין קרבן בעי ללמדינו ואי מפרש דברי רבינו כפירש"י בתולה הקרבן בככר ואשמועינן בדין ראשון בתולה איסור ככר בקרבן דאין הככר נאסר עליו אלא אם יאכלנו יהיה חייב קרבן ובסיפא אשמועינן בקונם ככר זה עלי דהככר גופה נאסר עליו קשה דלשונו שכתב אוסר ככר בנדר לא משמע הכי דהלשון משמע שאוסר הככר ולפי דברי רש"י הככר לא נאסר אלא שאמר שאם יאכלנו יהא חייב בקרבן ועיין מ"ש עוד בק"ש: