וכדי תפיסה פירש"י ד' אצבעות כו' ושיעור זה בשור הגדול כו' ז"ל התוס' שם פרק א"ט תימא דבעוף מאי ומפרש ריב"ם ד' אצבעות בראמים גדולים מכאן ואילך כל חד וחד לפי מה שהוא גדול. ובה"ג מפרש כדי תפיסת יד כדנקטי אינשי בשתי אצבעותיו ודבריהם דברי קבלה ויש לסמוך עליהם והא דקרי לקמן גבי חלחולת כתפיסת יד כמלא בטדא בתורא התם נקט כדי תפיסה סתם אבל הכא כדי תפיסת יד קאמר דמשמע כדי שיוכל לתפוס בשתי אצבעות ואפי' כל שהוא עכ"ל. והרי"ף כתב ופרשי לה רבנן כדי שיתפוס בשתי אצבעותיו וכ"כ הרמב"ם בפ"א וכתב הרשב"א ע"ז הרב בה"ג כ"כ ופירשו התוס' כדי שיוכל לקרוץ בשתי אצבעותיו ואפי' כל שהוא ואני שמעתי שיתפוס אצבעותיו מב' צידי הצואר וזהו רוחב אצבע עכ"ל וכתב ב"י וז"ל ומ"ש רבינו ושיעור זה הוא בשור הגדול ושאר בהמה חיה ועוף כפי גדלו כו' נראה שכ"כ מפני מה שכתבו התוס' ומ"מ אין דברי רבינו מכווני' שכ"כ אחר שיעורו של בה"ג והתוס' והרא"ש לא כ"כ אלא אחר שיעורו של רש"י שהוא שיעור גדול יותר לא אחר שיעורו של בה"ג שאינו גדול כ"כ ע"כ. ותמיה לי על תמיהתו דמנ"ל לפרש דרבינו כ"כ ע"פ דעת התוס' דלמא רבינו ס"ל כדעת הרמב"ם שכתב בפ"א כפי' בה"ג וכתב שזה השיעור הוא בבהמה וחיה אבל בעוף הכל לפי גדלו וקטנו נמצא להדיא שהרמב"ם סבר כבה"ג ומפרש לפ"ז השיעור גדול לפי גדלו וקטן לפי קטנו וא"ל שהרמב"ם כ"כ דוקא בעופות אבל בהמה וחיה כולן שיעור אחר שוה להן ורבינו כתב ושאר בהמה חיה ועוף כפי גדלו למידת זה השיעור לכן דקדק ב"י שקאי אדברי רש"י וכדעת התוס' דע"כ צ"ל דהא דכתב הרמב"ם עוף ל"ד דמדכתב לפי קטנו וגדלו דמשמע דמחלק בעוף (פי' בכל עוף כל חד וחד לפי מה שהוא גדול או קטן עכ"ה) לפי קטנו וגדלו ואי לאו דמחלק גם כן בבהמה בין קטנה לגדולה יקשה עליו מ"ש דבעוף דמחלק ובבהמה לא מחלק אלא ודאי עוף דנקט ל"ד וה"ה בבהמה דגדול לפי גדלו וקטן לפי קטנו וא"כ רבינו בשיטת הרמב"ם קאי מאי קא מתמה ב"י ומיהו י"ל דהרמב"ם דוקא אעוף (פי' אמין עוף) כתב הכל לפי גדלו וקטנו דהא מתחיל וכתב שיעורה ב' אצבעות אסתם בהמה וחיה דמשמע דכל בהמה וחיה משוה להו בשיעור אחד זולת עוף דבכלל העוף ג"כ אווזות ותרנגולים ועופות קטנים ועמ"ש בסמ"ע: