אבר ובשר המדולדלין חוצצין טעם רבינו נראה דכיון שאינם יונקים מן הגוף אינם חשובין מן הגוף אלא חשובין כמקוטעים והוי כאילו נתגלה מקום חיבורם ונראה לבא שם מים בעינן דהא ליקטע עומדים והו"ל כבית הסתרים שאם יש עליהם דבר חוצץ מעכב בטבילה וטעם ציפורן שפירשה רובה שאינה חוצצת דכיון שיכולה להסירתה (בידה) ואינה מסירתה אינה מקפדת עליה והו"ל מיעוטא שאינו מקפיד שאינו חוצץ אבל כשפירשה מיעוטא איכא למימר דקפדא אלא אינה יכולה להסירתה בידה ועי"ל והוא הנכון הא דאבר ובשר מדולדלים חוצצין היינו לומר שאם נמצא עליהם כו' כמ"ש בפרישה אבל הרמב"ם לא חילק בין פירש רובא לפירש מיעוט ב"י ע"ש ובד"מ כתב ע"ז ז"ל ובעיני הפי' הב' שכתב ב"י הוא דחוק ואין הלשון מורה עליו כלל והמרדכי יכריע דפי' הראשון הוא עיקר עכ"ל גם בעיני נראה הפי' השני דחוק דבאבר ובשר חוצצין דקאמר להאי פירוש נמי מיירי בדיש עליה דבר דוקא וקשה ממ"נ אי חשוב האבר כתלוש א"כ אפילו יש עליה דבר לא יחצוץ ואי לא חשיב כתלוש אפי' לית עליו דבר יחצוץ וצ"ל דסבירא ליה דאף דלא חשיב כתלוש מ"מ לא בעינן שיהא ראוי לביאת מים במקום שהוא במחובר וק"ל: