1
וכל אלו הרחקות צריך להרחיק בין בימי נדותה כו' ואין לחלק כלל בין ימי נדות לימי ליבון ואין להקל בזה ומה שהיקל אותו חסיד אמר ר"ת לפי שהיו רגילין לטבול אחר ז'. והורה הר"ם ב' מטות שרגליהם זו כנגד זו לא ישכב הוא בא' ואשתו נדה באחרת אם לא שישימו שום הפסק בנתיים מ"ק בפ"ק דשבת מ"ו. ומ"ש שרגליהם זו כנגד זו לכאורה נראה דדוקא קאמר שרגליהם זו כנגד זו דאו פניהם דאיש ואשה זה כנגד זה ואיכא צד חיבה משא"כ כשראשי המטות זה כנגד זה אבל לא משמע כן מדברי רמ"א דכתב סתם ב' מטות נוגעת זא"ז וצ"ל דהוא פי' רגליהם ל"ד צד מרגלותיו אלא כל ראש כרעי המטה נקרא רגלי המטה והשתא א"ש דצריכי דוקא ליגע דאילו לטעמא דפניהם זה כנגד זה קשה אפי' בלי נגיעה נמי אסור: