והרמב"ן טיהר בנתעסקה כו' עיין בב"י שכתב דגם מדברי הרשב"א יש לדקדק שס"ל הכי שהרי כתב דוקא במצאה שני גריסין ועוד שהיא טמאה כו' ע"ש ודבריו דב"י אינן נראין דהא כתב הרשב"א בהדיא דמטהרין לא משום דשדינן דם העסק בי מצעי אלא משום דאמרינן דהיותר מדמי העסק בא מהכינה וא"כ בנתעסקה בפחות מכגריס ונמצא עליה שני גריסין דהוא כגריס ועוד יותר מדמי העסק תו אין לתלות בכינה דאין דם דהכינה כ"כ. עוד כתב ב"י וגורס והרמב"ן טיהר בנתעסקה בפחות מכגריס ונמצא כו' והא דאצטריך רבינו לכתוב בסמוך דין דמצאה כשני גריסין וכינה מעוכה בה דטהורה ולא סגי בהא דכתב כאן דתולין להקל בנמצא כתם כשני גריסין אפי' נתעסקה בפחות מגריס משום דשאני התם בכינה מעוכה דצריכין לתלות בב' כינות חדא האחד דלפנינו שמעוכה בה והא' עברה ונפלה לה ובזה לא אמרינן בעלמא לתלות בשני כינים ומה"ט איכא מ"ד בגמ' דאמר דטמאה קמ"ל דקי"ל כאידך מ"ד דמעוכה דהכינה שהיא לפנינו כאילו היה מעסק אחר וליכא לספוקי אלא בחד כינה ובחד כינה תולין ובלא"ה לק"מ דבדין דנמצא כינה מעוכה כ"ע מודו אפי' סברא קמייתא דטימא כשני גריסין ומש"ה דייק רבינו וכתב בסמוך שהגריס האחד ודאי מכינה כו' לשון ודאי קדייק הכי וק"ל. ומ"ש ב"י דמ"ש או שני גריסין משם הרמב"ן כתבה וכן מ"ש אם נתעסקה פחות מגריס כו' משם הרשב"א כתבה נלע"ד דשני תירוצים הללו הם דחוקים גם בש"ע דלא כתב שם ל' הרמב"ן ורשב"א וכתבה בל' זה ולכאורה היה נלע"ד דמש"ה כתב רבינו משום דיש לחלק ולומר הסברא איפכא דטפי יש סברא לטמאה בנתעסקה כגריס ונמצא עליה כגריס ועוד דאם נאמר דגריס הוא מדם העסק צ"ל דהמעט הנשאר הוא מדם כינה ואינו מהסברא דאם כן טפי מהאי מעט הו"ל להמצא ממנה משא"כ בנמצא עליה שני גריסין ומ"ש וכן אם נתעסקה בפחות מגריס כו' קאי אמ"ש או שני גריסין וכאילו אמר או שני גריסין וכן אם נתעסקה בפחות כו' והשתא א"ש מ"ש ז"ל ורשב"א טיהר בנתעסקה בפחות מגריס דהול"ל אפי' נתעסקה בפחות כו' ולפי מ"ש יכול להיות דדוקא קאמר או אינו רבותא מש"ה לא כתב אפי':