1
אם חבירו מכוין להוציאו שמעתי אומרים דרבינו לטעמיה אזיל שפסק בטור או"ח סי' רי"ג שהדין כן בכל הברכות חוץ מפת ויין אם האוכלין שנים אחד פוטר את חבירו אבל לדעת הסמ"ג והתוס' והרשב"א שהביאום ב"י שם וקי"ל כוותייהו דס"ל דאין אחד פוטר חבירו כי אם בפת ויין כל שכן בשחיטה דאין קבע לשחיטה כמו לאכילה כמ"ש בסמוך דאין א' מוציא את חבירו. ולפע"ד נראה דאין ענין זה לזה כלל בשלמא התם בברכת הנהנין דמצוה רמיא על האוכל לשבח ולהודות לש"י על שנהנה מטובה א"כ כל אחד צריך לברך משא"כ במצות שחיטה שאינה ברכת הנהנין אלא מצוין אנו מהש"י לקיים מצותו לשחוט את הבהמה ועל כל מצוה אנו מברכין וכיון שכל א' היה יכול לשחוט שניהן והיה יוצא בברכה אחת א"כ גם כשחולקים המצוה לשנים אחד מברך לחבירו וכדתניא י' שעושין מצוה אחת אחד מברך לכולן: