אירע לה ראייה ליום כ"ג כו' עיין מ"ש בפרישה. גם בש"ע כתב השלשה דינים דין הנ"ל ראתה היום ולסוף ל' ולסוף ל"א כו' ודין זה דשינתה לכ' וכ"א וכ"ב וכ"ג וגם לדין האחרון שינתה ולא השוה כגון לל' ול"ב ולל"ד דאין לה וסת כלל ונמצא דבריו סותרין זא"ז ע"ש סעיף ה' י"ד ט"ו ונ"ל דבסעיף ה' ל"ד קאמר אלא בא לרמז וסת דדילוג וכמ"ש בפרישה בסמוך ביישוב הטור. ולכאורה היה נ"ל לחלק ולומר דמ"ש רבינו תחילה בחזרה וראתה שנייה ל' ול"א ול"ב דמצינו דמועיל אליבא דכ"ע כגון שראתה היום ראשונה בט"ו בניסן ואח"כ כשראתה ביום ל' נמצאו דכלין הל' בי"ד באייר ואח"כ כשראתה ראייה שלישית בל"א יום נמצא שכלין בט"ו סיון ואח"כ כשראתה רביעית לל"ב כלין י"ו תמוז דוק ותמצא כן כיון שניסן וסיון מלאים ואייר חסר ויום הראיות נמי עולין בחשבון כמו שצריכין לומר בל' הרמב"ן הנ"ל שכתב שעשרים כלין בט' באייר כמ"ש שם. ונמצא כיון שראתה תחילה ביום ט"ו לחדש ניסן ואח"כ דלגה ג"פ לי"ד וט"ו וי"ו לחדש בזה אפי' שמואל מודה כמ"ש בסמוך בהיתה לה וסת כבר ושנתה אותה וראתה ג"פ זא"ז בדילוג ט"ו י"ו י"ז. דהא כתבתי שם דהאי שנתה א"צ לומר ששנתה ודלגה בדילוג השוה. ואע"ג דרבינו סתם וכתב ל' ול"א ול"ב ולא תלה הדבר בימי החדש וג"כ לא מצינו שיחול כן אלא כשנתחיל באמצע חדש ניסן ודוגמתו בחדש מלא אבל כשנתחיל בר"ח או באמצע לחדש חסר לא מצינו זה מ"מ הא כבר כתבתי דרבינו קיצר וכ"כ אליבא דרב וממילא נלמד לשמואל כשדלגה עוד פ"א אלא שבאתי לכתוב שבכלל דבריו לרב איתא נמי נפקותא אליבא דהלכתא אליבא דשמואל וכמ"ש ובזה נתיישב ג"כ הש"ע דעולה הכל אליבא דהלכתא ודו"ק (ויש ליישב את הטור ולחלק דשאני בפלוגתא דרב ושמואל בדילוג ימי החודש הנ"ל דראיית י"ז בסיון אינה מופלגת מי"ו באייר כמו שהוא מופלג י"ו באייר מט"ו בניסן שהרי ניסן מלא ואייר חסר נמצא שלא נודע עדיין שמדלגה דלמא למספר ימי הפלגה היא תראה ונסתרה ראיית י"ו באייר שהיתה ל"ב ימים מט"ו בניסן וזו אינה אלא ל"א יום משא"כ כשחזרה לראות בי"ח בתמוז שאז הוברר שימות החדש היא קובעת ולכך צריך ד' ראיות וה"ה לעיל בדילוג דהפלגה דליכא האי חששא בד"פ סגי וא"צ ה"פ ופליג רבינו על הרמב"ן שבכאן ודוק היטב שבזה מיושב דברי רבינו אבל הש"ע נשאר בצ"ע לפ"ז עכ"ה):