ולזה הסכים א"א הרא"ש ז"ל נראה דברישא דכשרואה ראייה מרובה כו' ובש"ע פסק ברישא דכשרואה מקודם הנץ החמה כו' כהראב"ד והכא פסק כהרא"ש וקשה דלפי מ"ש סותרים פסקיו זא"ז ובפרט שהב"י כתב בעצמו שם דהראב"ד דסבר ברישא דאסורה כל ימי משך וסתה לטעמיה אזיל שסובר שאע"פ שהגיע תחילת הוסת כו' כמ"ש בסמוך בפרישה וא"כ הוא מזכה שטרא לבי תרי ונראה דב"י סבר דדוקא ברישא דהמשך הוא דבר מועט סברא לומר דגם הוא מצטרף לתחילת ראייתה ואסורה כל ימי משך הוסת אבל כשהוא ב' או ג' ימים לא אמרינן דהכל הוא מצטרף לתחילת ראייתה וממילא אינה אסורה אלא העונה שבה מתחיל הוסת ומ"ש לטעמיה אזיל ר"ל מדסבר התם בסיפא דאסורה כל ימי משך הוסת כ"ש ברישא דהוא דבר מועט אבל מי שסבר בסיפא שאינה אסורה כל המשך יכול להיות דברישא מודה דאסורה כל עת המשך וא"ל מי הכריח להב"י לסבור כן לחלק בין עת המשך דרישא ודסיפא די"ל דסבר כרבי' ירוחם דבדין קמא אין כאן אלא ב' סברות דהיינו הא' סברא דאסורה כל היום וכל הלילה והשניה סברא דאינה אסורה אלא בלילה וביום כשיעור משך הוסת וכן משמע משמעות לשון הרא"ש שאין כאן כ"א ב' סברות וא"כ משמע דהרא"ש מודה בדין קמא דאסורה ג"כ כל עת משך וסתה ודו"ק ועיין בב"י: (הג"ה וששאלתם באשה שאין לה וסת קבוע אם היא אשה שמשכה וסתה או הקדימה ב' או ג' ימים כפי מה שרגילה לשנות אזי יפרוש בזמן הגעת וסתה ב' ימים או ג' ושלום יצחק בר אברהם הג"מ עכ"ה):