אם הוא ביום פורש ממנו אותו היום כולו וכתבו הג"מ בשם אביאסף וכמה עונה יום או לילה ביומי ניסן ותשרי. וחצי יום וחצי לילה בימי תמוז וטבת עכ"ל וב"י הביאו וכתב עליו ז"ל ונראה שטעמו משום דמשמע ליה דשיעור עונה הוי י"ב שעות מהשעות שהן כ"ד ביום ובלילה ומ"מ נ"ל שאין לחוש לכך מאחר שהפוסקים לא הזכירוהו וגם לישנא דהגמרא משמע דלא קפיד אלא על היום או על הלילה לא על השעות ולא הזכירו שעות בפ' האשה אלא משום פלוגתא דר"י דאיתא התם עכ"ל ב"י ור"ל שלא קי"ל כהג"מ שמצריך לעונה י"ב שעות ממש וממילא בתקופת טבת שהיום קצר רק שמנה שעות גמורות לא סגי הח' שעות דיום אם וסתה ביום אלא צריך לפרוש ג"כ עוד ד' שעות בלילה כשיעור שיש מחצי היום עד חצי הלילה דהוא לעולם י"ב שעות אלא סגי בפרישות יום לחוד ומחשבין הח' שעות לי"ב שעות זמניות וזהו קולא וה"ה אם וסתה בלילה בתקופת טבת שהלילה היא י"ו שעות הוא חומרא שאז צריכה לפרוש כל הלילה דמחשבין אותה לי"ב שעות זמניות או דלא חלקו חז"ל ולא הזכירו שעות בעונת הפרישה אלא יום ולילה הן שיהיו ארוך הן שיהיו קצר. ולדעת הג"מ הנ"ל שמצריך י"ב שעות גמורות היה נ"ל לומר דאם וסתה ביום בתקופת טבת שהיום אינו ארוך אלא ט' שעות כשבאתה לחוש פעם שני אינה חוששת בתחילת היום אלא צריכה לפרוש שעה ומחצה קודם היום עד שעה ומחצה בתחילת לילה ואם וסתה בלילה כשבאתה לחוש פעם שנית עונת הלילה אינה צריכה לפרוש מתחילת הלילה אלא משעה ומחצה בלילה עד שעה ומחצה לפני עמוד השחר שהוא י"ב שעות וע"ד זה נמי בחודש תמוז אם הוא ביום א"צ לפרוש ממנה אותו היום כולה. והיה נראה לפרש כן משום דבתקופת טבת הלילה לוה מן סוף היום ומן תחילת היום מכל אחד חצי תוספת מה שהלילה ארוכה מי"ב שעות וכן בתקופת תמוז היום לוה מן הלילה משתי הקצוות דלילה ומ"ש חצי היום וחצי הלילה לא בא אלא לומר דזמן העונה דתקופת טבת ותמוז הוא ג"כ י"ב שעות ולאפוקי שתאמר שעונה שלה היום והלילה כמות שהן הן ארוכין הן קצרים. אבל אין ל' חצי היום וחצי הלילה דכתב ה"מ סובלת פירוש זה. לכן נראה דס"ל דחז"ל נקטו זמן קבוע ואמרו שבתקופת טבת ותמוז יתחיל היום מחציו ואילך כדין תחילת היום בתקופת ניסן ותשרי לכל דיניו שאם תראה בחצי היום בתקופת תמוז מותרת לשמש לפני חצי היום וצריכה לפרוש מחצי היום עד חצי הלילה שיחדיו יהיה י"ב שעות הן שהיום הוא ארוך או קצר כדין אם ראתה בהתחלת היום בתקופת תשרי דמותרת לשמש קודם היום ואם תראה בתקופת תמוז ב' שעות אחר חצי היום אזי גם כן מחשבת העונה מחצי עד חצי הלילה וכן אם תראה קודם חצי הלילה מותרת לשמש מיד אחר חצי הלילה וצריכה לפרוש מחצי היום. ונקטו חז"ל שיעור חצי היום והלילה משום שהן שיעורין מוגבלים שהכל יודעין אימת הוא חצי היום וגם חצי הלילה יודעין העולם על ידי קריאת התרנגול וק"ל: וע"ל בטור א"ח בסימן רמ"א מ"ש ליישב הא דאמרינן אין אשה מתעברת אלא סמוך לוסתה או סמוך לטבילתה ועוד נ"ל מה שאמרו אין אשה מתעברת אלא סמוך לוסתה ל"ד סמוך אלא לאפוקי אם לא ראתה מעולם או שלא ראתה זה ימים רבים כגון מינקת: