ומ"מ אסורה לשמש כל יום כו' ותסתור כו' בב"י הקשה מלקמן סימן קצ"ז ע"ז ז"ל וק"ל שרבינו כתב לקמן סימן קצ"ז שחכמים אסרו לזבה לטבול ביום ז' גזירה שמא יבא עליה אחר טבילה ותראה ותסתור מנינה ונמצא שבעל זבה וי"ל שמ"ש כאן הוא שמן התורה מותרת לטבול מיד והא דאסורה לשמש אע"ג דרבינו מדין תורה איירי כיון שיכולה לבא לידי איסור כרת אדם מוזהר ועומד שלא יביא עצמו לידי כך ע"ש שהאריך וכתב עוד תירוץ אחר. ועי"ל דשאני הכא דכיון דשומרת יום דבר תורה הוא ואדם מחמיר על עצמו בדין תורה לפיכך הקילו חכמים דטובלת מיד ולא חששו שמא יבא עליה אבל לקמן בסי' קצ"ז אע"ג דמיירי בזבה דבר תורה מ"מ כיון שחכמים תקנו שלא תתחיל לספור עד יום ה' לשימושה חששו אם תטבול מיד שמא יקל ויבא עליה דמימר אמר אפשר דמן התורה לא היתה עתה זבה כלל כי כבר שלמו רק שמכח ה' ימים שאיחרו חכמים כלו עתה ימי זיבה לכן חששו ותקנו שלא תטביל מיד וק"ל: וטובלת ולא תשמש וזהו דוקא באשה אבל איש שרואה זיבה ב' ימים זא"ז צריך ז' נקיים אלא שאינו זקוק לקרבן עד שיראה ג' ימים זא"ז וכמ"ש רש"י בפרשת מצורע: