שאין מניחין פחות מד' שערות עיין בב"י שהביא הסמ"ג שכתב ע"ז שצריך להתיישב בדבר שבתוספתא משמע דעל ב' שערות חייב וב"י תמה עליו ז"ל ב"י לא ידעתי מה הוקשה לסמ"ג על דברי הרמב"ם מהתוספתא דהא הרמב"ם איירי בשיעור הנחת הפיאה כמה שערות חייב להניח והתוס' איירי בתולש שערות מהפיאה כמה שערות יתלוש ויתחייב וקאמר דבתלישת שתי שערות חייב ואין זה ענין לדברי הרמב"ם כלל כו' ע"ש ומ"ו בביאורי סמ"ג שלו כתב ז"ל ואומר אני שיש להתיישב בדבר כו' פי' דע"כ פליגי התוספתא על שיעור של הרמב"ם דאל"כ למה נקט ב' שערות הלא בתולש ב' שערות מפיאה שלימה עדיין נשארו הרבה טפי אפי' ממ' ואי איירי בשיעור פיאה דהיינו מ' או ד' שערות בודאי היכא דתלש מן השיער עצמו אפילו בשער אחד חייב וע"כ צ"ל דדעת התוספתא דצריך להניח פיאה שלימה רק שבשער אחד לא יתחייב דלא חשיב היקף עכ"ל. פי' לדבריו כיון דנתנו שיעור ארבע ולא שלש ש"מ דבהניח שלש חייב ודוחק לומר דעד ארבע מותר להקיף לכתחילה ולתלוש אחד מארבע הוא איסור ולא מלקות ובשנים הוא מלקות דאין טעם לדבר דבכל דבר המשוער אסור ולוקה על חסרונו. והכלל דלתוס' אפיאה כשהיא שלימה אזהר רחמנא שלא תקיפנה לגלחה ואין בכלל אזהרה זו פחות משני שערות ולהרמב"ם ה"ק לא תקיף באופן שלא ישאר לך פיאה אלא תקיפנה ותניח שיעור פיאה דהיינו ארבע או ארבעים שערות הא אם תניח אחד פחות הרי עברת לאו דלא תקיף במה שגלחתה כ"כ והרי יש פלוגתא ביניהן בשיעור פיאה. עוד כתב מ"ו שם די"א דהאי ארבע שערות ר"ל דבכל פיאה א"צ להניח אלא ב' ויהיה ארבע יחד בשני הפיאות וז"א דהא לגירסת ארבעים אין טעם לומר הכי גם ברמב"ם משמע בהדיא דעל כל פיאה קאי עכ"ל. וכן מוכח לומר דא"כ אין טעם לדבר למה תלה הרמב"ם שיעור הנחת שערות דשני הפיאות אהדדי הלא כל פיאה איסורא בפני עצמה: