אין בו אלא איסור ואינו לוקה עיין בב"י שמביא לדברי רמב"ם שכתב שלוקה על אחיזת עינים והקשה הוא על הרמב"ם ואמאי לוקה הא הוי לאו שאין בו מעשה כמ"ש רבינו בפי' ועוד הא הוא עצמו כתב אח"כ שאינו לוקה ותירץ דודאי ס"ל להרמב"ם האוחז העינים הוא עושה מעשה אלא שאותו מעשה תמהון שנראה לבני אדם שעשה זהו אינו עושה והואיל שהוא עושה מעשה כתב הרמב"ם תחילה שלוקה משום לאו דמעונן ומ"ש אח"כ דאינו לוקה היינו משום לאו דמכשף שגם עונן הוא בכללו כמ"ש שם ומש"ה אינו לוקה מטעם שהוא ניתן להזהרת מיתת ב"ד (א"ל דמאחר שהוא מכשף נסקל ולא נלקה דקים ליה בדרבה מיניה י"ל דהתורה הוציאו מכלל מיתה במ"ש לאו דלא תעוננו ולא הניחו בכלל המכשפה אלא ללמדך דלא נמיתהו כשהוא מעונן ומלקות על לאו דמכשפה אין לוקין מאחר שניתן לאזהרת מב"ד. עי"ל דכשלא התרו בו למיתה אלא למלקות דאז אין לוקין אלא מלקות למ"ד לאו שניתן לאזהרת מב"ד דלוקין עליו ולמ"ד אין לוקין אינו חיוב כלל וכן משמע ברש"י בפ"ק דסנהדרין דף ט ע"א עכ"ה) ובכסף משנה פי"א מהל' ע"ז כתב תירוצים אחרים ונראה דרבינו ע"כ לא ס"ל כהרמב"ם אלא ס"ל דלא מחשב מעשה כלל ולאו שאין בו מעשה אין לוקין ועיין מ"ש עוד לקמן בסוף הסימן ועפ"ר: