וה"מ שלא פסק עמו אלא נתן לו למחצית שכר אבל אם רוצה לפסוק עמו על כל העסק בדבר ידוע ואפי' בדינר א' רשאי ותקנת חכמים הוא כו' עד או כיוצא בזה שנותן לו דינר כל ימי משך העסק וה"מ שצריך ליתן שכר טרחו בחנוני או כיוצא בו כו' דברי רבי' בכאן קשה להולמן מחמת כמה קושיות שהם נגד הרי"ף והרא"ש אביו ונגד דברי הרמב"ם וגם קצת דבריו סתרי זא"ז מיניה וביה וכאשר אציע אחד לאחד ותחלה אתחיל במה שיש להתעורר מיניה וביה דכתב מתחילה אם רצה לפסוק בדבר ידוע אפי' בדינר א' רשאי א"כ מהו זה שמסיק ותקנת חכמים הוא למי שנותן סתם ולא פסק כו' עד וכיוצא בו שנותן לו דינר כו' דמשמע דאלפניו קאי דבדינר אפי' לא פסק עמו סגי ואף שהב"י כתב שהאי וכיוצא בזה שנותן לו דינר כו' קאי אאם יש לו מלאכה אחרת שמתעסק בה עם השותפות וא"כ יוכל לומר דלעיל דמצריך דוקא פסיקה ובלא פסיקה לא סגי בדינר מיירי באין לו מלאכה אחרת מ"מ קשה דעיקר חסר מן הספר ובפרט מאחר שמסיק רבי' וכתב מיד אחר זה ז"ל וה"מ בחנוני וכיוצא בזה דלית ליה מלאכה אחרינא משמע דכל מה שנזכר לפני זה מיירי באין לו מלאכה אחרינא ואפ"ה סגי בדינר ואפי' לא פסק ואף שהב"י כתב שה"מ כו' שכתב רבינו קאי אדלעיל אמה שצריך ליתן לו כפועל בטל בכל יום כו' ע"ש בדבריו זהו קשה בפירושו מראשונה ועוד שגם לפי פירושו מוכרח דקאי גם אתקנת חכמים דתרי תילתי באגר ובהפסד דהא במאי דאיירי בגמרא בשילום כפועל בטל איירי נמי הא דרבא בנתינת תרי תילתי באגר או בהפסד וכדמייתי הרי"ף והרא"ש והרמב"ם ע"ש. וע"ק לשון או כיוצא בזה דכתב רבינו. ע"ק שרבי' כתב ותקנת חכמים הוא למי שנותן לחבירו עסק סתם ואינו פוסק שיקח המקבל חצי הריוח כו' והרי"ף והרא"ש כתבו לתקנה זו למי שרוצה לפסוק ז"ל הרי"ף ואי בעי למפסק כל יומי דשותפות פסקי כדרבא שאמר אי שקל מלוה פלגא באגרא כו' וכ"כ הרא"ש הרי לפנינו מ"ש רבי' על לא פסק כתבו הם אפסק וע"ק דמשמע דהאי או כיוצא בזה דנותן לו דינר כו' הוא ג"כ תקנת חכמים ותקנה זו לא מצינו בגמרא גם לא בדברי הרי"ף והרא"ש וע"ק דמסיק אבל אי אית ליה עסק אחרינא לא בעי אגרא כולי האי ולא כתב מאי צריך ליתן לו ואין זה מדרך רבי' לסתום דבריו אלא לפרש ובפרט במקום שנזכר בגמרא דפליגי בה רב ושמואל דרב ס"ל במותר שליש בשכרך סגי ושמואל סבר דצריך לקצוב לו דינר ומוקי לה הגמרא דאיירי ביש למתעסק מלאכה אחרת וכמ"ש הב"י. והנה אציע דברי הרמב"ם ומתוכו נעמוד על ביאור דברי רבי' ז"ל בפ"ו מה' שלוחים תקנו חז"ל שכל הנותן מעות לחבירו להתעסק בהן יהיה חצי המעות בתורת הלואה והמתעסק חייב באחריותו כו' עד והיאך יעשו שלא יבואו לידי אבק רבית אם רוצה להיות השכר או ההפסד לאמצע בשוה יתן למתעסק שכרו שבכל יום ויום כפועל בטל של אותה מלאכה שבטל ממנה ואם היה לו עסק אחר כל שהוא להתעסק בו עם מעותיו של זה א"צ להעלות לו שכר של כל יום ויום אלא אפי' העלה לו דינר בכל ימי השותפות דיו ואם פחתו או הותירו יהיה לאמצע בשוה וכן אם א"ל מכל הריוח יהי' לך שלישו או עשיריתו בשכרך הואיל ויש לו עסק אחר מותר ואם הפסידו יפסיד מחצה כו' עד ועוד תקנו חכמים שכל הנותן מעות לחבירו להתעסק ופחתו או הותירו ולא רצה ליתן לו שכר עמלו בכל יום ולא התנו ביניהם שום תנאי שהיה שכר המתעסק באותו חצי של פקדון שליש ריוח הפקדון כו' עד לפיכך אם הרויחו יטול המתעסק שני שלישי הריוח ובעל המעות שליש הריוח ואם פחתו יפסיד המתעסק שליש הפחת ובעל המעות יפסיד שני שלישי הפחת כו' עד ורבותי הורו שאין תנאי מועיל שיטול המתעסק פחות משני שלישי ריוח ושליש הפסד אלא א"כ היה למתעסק עסק אחר אבל אם אין לו עסק אחר צריך שיהא שכר המתעסק דוקא שני שלישי ריוח ורק שליש הפסד שזה דבר איסור הוא ואין התנאי מועיל בו ולא יראה לי זה עכ"ל הרמב"ם הרי לפנינו דהרמב"ם ס"ל דאם מתחילה מתנה הנותן עם המקבל ופוסק לו אפי' דינר אחד או עשירית הריוח סגי בהכי אם נתרצה לו המקבל דכל תנאי שבממון קיים אף ע"ג דאיסורא הוא זה ולא כרבותיו ואם לא התנה עמו מתחילה הברירה ביד הנותן או שצריך ליתן לו בכל יום מימי העסק שכירתו כפועל בטל או שנותן לו תרי תילתא באגר ותילתי בהפסד ודוקא אם אין לו מלאכה אחרת אבל אם יש לו מלאכה אחרת אפי' לא התנה עמו מתחלה ס"ל דא"צ ליתן לו אלא דינר אחד או עשירית הריוח כדין אילו התנה עמו מתחילה וע"ד זה נלע"ד לפרש דברי רבי' שלא סר ימין ושמאל מדברי הרמב"ם חוץ מבפירוש פלגא באגר תרי תילתי בהפסד בדברי רבא דיש לו שיטה אחרת וכמ"ש בסוף ומתחילה כתב דינא דמשנה דצריך ליתן לו כפועל בטל וכתב ע"ז וה"מ שלא פסק אבל אם רוצה לפסוק כו' והיינו כדברי הרמב"ם האחרונים שכתבתי שחולק עם רבותיו וס"ל דמועיל תנאי וסגי בפסיקה כל דהו ואח"כ כתב ותקנת חכמים כו' זהו דוגמא מ"ש הרמב"ם ועוד תקנו כו' ומיירי באם נתן לו סתם ולא פסק עמו דדינו שישלם לו כפועל בטל בכל יום וזה הנותן אינו רוצה הרשות נתונה לו לסלקו בתרי תלתי באגר וכדמסיק. ומ"ש או כיוצא בזה שנותן לו דינר ר"ל אף שבגמרא לא נזכר אלא הני ב' תקנות או כפועל בטל או בתרי תילתי באגר כו' מ"מ לאו בכל ענין צריכין זה אלא גם כיוצא בזה נמי מותר והיינו כשנותן לו דינר אחד כל ימי משך העסק וכדי שלא תקשה א"כ למה הצריכו חכמים ליתן כפועל בטל או תרי תילתי ולא הזכירו ג"כ קולא יותר מזה דהיינו דינר אחד ע"ז מסיק וכתב וה"מ שצריך ליתן שכר טרחו כו' ר"ל ה"מ שתקנו ב' תקנות הנ"ל ששניהם המה לשלם למתעסק שכר טרחו שטרח בעד חלק הפקדון וכמו שנזכר בדברי רבינו בשני התקנות הנ"ל שבשביל שכר טרחו יהיב ליה כפועל בטל או תרי תילתי דהיינו ריוח שתות כל העסק נותן לו בשכרו לא אמרו ה"מ בגמרא אלא בחנוני וכיוצא בו דלית ליה עסק אחריני כו' אבל מאן דאית ליה עסק אחרינא כו' לא בעי אגר כולי האי ור"ל אלא נותן לו דינר כל ימי משך העסק כאשר כתב לפני זה ואפי' לא פסק עמו מתחילה ומ"ש רבינו לפני זה דדוקא בפסיקת עמו סגי בדינר שם איירי אפי' באין לו מלאכה אחרת וכאשר כתבתי לעיל ביישוב ב"י ולפ"ז נתיישב הכל ועולה דברי רבינו בסגנון א' עם דברי הרמב"ם וגם מבוארים דבריו בפירוש ולא בסתימה אלא שלשון וכיוצא בזה אם נותן לו כו' לא נתיישב כולי האי גם לשון וה"מ כו' הוצאתי ממשמעות פשטא דלישנא אבל מ"מ עדיף טפי לסבול דוחק הלשון מלפרש דבריו בבלבול ובסתימה. אלא שקשה לדברי רבינו לפי פירושו למה כתב או כיוצא בזה שנותן לו דינר באם יש לו מלאכה אחרת הלא אפי' בפחות מזה סגי דהיינו באומר לו מותר שליש בשכרך וכדרב דפליג עם שמואל וקי"ל הלכה כרב באיסורי וכמ"ש בית יוסף ובשלמא להרמב"ם אף שכתב ג"כ שנותן לו דינר מ"מ הלא מסיק וכתב ז"ל וכן אם א"ל מכל הריוח יהיה שלך שלישו או עשיריתו בשכרך סגי והיינו דברי רב לפי חד פירוש שכתב ב"י וכסף משנה מיהו לפי פירוש השני שכתב ב"י והכסף משנה גם הרמב"ם לא הזכיר ההיא דרב במותר שליש בשכרך וכבר גם כן תמהו עליו לפי ההוא פי' למה לא הזכירו ונוכל לומר שרבינו בשיטת הרמב"ם אזל מכל וכל גם לפי פירוש הראשון לא קשה כ"כ דנוכל לומר דרבינו תחילת דברי הרמב"ם תפס דכתב שיתן לו דינר ולאו דוקא קאמר דה"ה פחות ולא בא אלא לאשמעינן דהא דקאמרי רבנן דצריך ליתן לו כפועל בטל או תרי תלתי באגר היינו דוקא באין לו מלאכה אחרת. ולכאורה היה נראה ליישב עיקר הקושיא דמ"ש או כיוצא בזה שנותן לו דינר וסגי בהכי אפי' אי לא פסק עמו בתחילה היינו דנותן לו דינר מכיסו עכ"פ הן יהיה ריוח או לא מש"ה סגי בהכי דלפעמים ניחא ליה בזה הריוח הפסוק וידוע מתרי תלתי באגר אם יהיה על הספק ומ"ש לעיל באם רוצה לפסוק על כל העסק בדבר ידוע אפי' בדינר אחד רשאי היינו שא"ל אם יהיה ריוח טול אתה דינר בראש בשכרך והמותר נחלוק בשוה וזהו מותר דוקא אם פסק ואי לא פסק לא. וחילוק זה בין דבר ברור לעל הספק הזכירו גם כן רבינו ירוחם וכמ"ש ב"י בשמו ומ"ש וה"מ בחנוני כו' קאי לתלת פרטים הנ"ל דהיינו באם לא פסק דצריך ליתן לו או כפועל בטל או תרי תלתי באגר או דבר ברור וידוע היינו דוקא בחנוני אבל אם יש לו עסק אחר לא בעי אגרא כולי האי אלא אפי' בדינר ואינו ברור וגם לא פסק סגי או במותר שליש בשכרך ולפ"ז א"ש נמי שדקדק רבינו ושינה את לשונו דלעיל ברישא כתב ז"ל אבל אם רוצה לפסוק עמו בדבר ידוע על כל העסק ואפי' בדינר אחד רשאי ובסיפא כתב ז"ל או כיוצא בזה שנותן לו דינר כו' שלשון שנותן לו משמע שנותן לו מכיסו על כל פנים אפי' אם לא יהיה ריוח: והרי"ף כתב על המשנה ששנה שנותן לו שכרו כפועל בטל ועל הגמרא דמייתי שם ברייתא שז"ל ת"ר כמה הוא שכרו בין מרובה בין מועט דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר אפי' לא טבל עמו אלא בציר ואפי' לא אכל עמו אלא גרוגרת אחת זהו שכרו ר"ש בן יוחאי אומר נותן לו שכרו משלם וכתב הרי"ף ז"ל והלכתא כר"מ דסתם מתניתין כוותיה מיהו הא דאמר ר"מ בין מרובה בין מועט לאו אכולהו יומי דשותפות אמר אלא בכל יום ויום קאמר עד מישלם יומי דשותפות דיהיב ליה כל יומא כפועל בטל דאותה מלאכה דבטל מינה והיינו דקאמר בין מרובה בין מועט כדפסקו ומתנו אהדדי (וזהו כפירש"י בפי' כפועל בטל וכן פירשו סמ"ג להרי"ף והביאו ב"י ע"ש) לפום ההוא עובדא דבטל מינה ואי בעי למפסק כל יומי דשותפות פסקי כדרבא דאמר אי שקל מלוה פלגא באגר דארי תרי תלתי בהפסד ואי שקיל תלתא באגר דארי פלגא בהפסד וההוא טופיינא דשקיל ליה מן מנאתיה הוי לשכר עמלו ומזוני וה"מ בחנוני וכיוצא בו דלית ליה עיסקא אחרינא לדידיה אלא הדין עיסקא בלחוד כו' אבל מאן דאית ליה עיסקא אחרינא ולא קא מבטל מיניה לא בעי באגרא כולי האי כדאמרינן אמר רב מותר שליש בשכרך מותר ושמואל אמר כו' עכ"ל. והרא"ש כתב כדברי הרי"ף חוץ מפירוש פועל בטל דפירש כפירוש התוספות וז"ל ריש דף קמ"ד הלכתא כר"מ דתניא מתני' כוותיה וכפועל בטל דקתני במשנה וברייתא כלומר איזה מלאכה שרגיל לעשות בין שנוטלין עליה שכר מרובה בין שנוטלין עליה שכר מועט לעולם אינו נוטל אלא כפועל בטל לגמרי והיינו דקאמר ר"מ בין מרובה בין מועט פי' בין היה עוסק במלאכה מרובה בין היה עוסק במלאכה מועטת שכרו שוה ואין לפרש כפירש"י כו' עד והא דאמר ר"מ בין מרובה בין מועט היינו בכל יום ויום כל ימי השותפות והוא שלא פסק תנאי עמו אלא בסתם הושיבו למחצית שכר אבל אי בעי למפסק עמו לכל יומי דשותפות פסקי כדרבא דאמר שישקול כו' עד וה"מ בחנוני כו' וכדמסיק הרי"ף. הרי לפנינו דהרי"ף והרא"ש כתבו להאי דרבא תרי תלתי באגר כו' אאם רוצה למפסק עמו וזהו כלפי מ"ש רבינו והרמב"ם דתקנת חכמים הוא לנותן סתם ולא פסק עמו וב"י לא נחית לדקדק בזה אלא דקדק בדבר אחר והוא זה דדייק מדברי הפוסקים דס"ל כהרמב"ם דאם פוסק עמו בתחילה קודם נתינת העסק סגי בנתינת שכר טרחו בדבר כל דהו ולא כרבותיו של הרמב"ם ואם כן למה כתבו הרי"ף והרא"ש דאם ירצה לפסוק יפסוק כדרבא דהיינו שתות ריוח כל העסק שכר טרחו הא אפי' בכל דהו סגי וכתב דיש ליישב דלאו דוקא כדרבא ממש קאמר אלא כעין ההיא דרבא כלומר דלישקל מתעסק רווחא טפי מיהא אפי' בדינר סגי ולפ"ז צ"ל דההיא דרבא במעשה דרב עיליש אף שמשמע מלשו הגמרא שפסקו כן מתחילה מדקאמר בני רב עילש נפיק עלייהו האי שטרא דהוי כתוב ביה פלגא באגר כו' ופירש"י שקיבל אביהם עסק פלגא באגר פלגא בהפסד א"ל למה נתן לו ב"ה שכר טרחו די"ל דרב עילש לא נתרצה בפחות מזה וכי כתב הב"י באם נתרצה המקבל וק"ל והוקשה לו לפי פירושו מאי דמסקי הרי"ף והרא"ש ז"ל וה"מ בחנוני וכיוצא בו כו' עד אבל מאן דאית ליה עיסקא אחרינא לא בעי באגר כולי האי אי אדסמיך לפני זה קאי הא גם בזה הנזכר לא בעיא אגרא כולי האי דהיינו כדרבא אלא אפי' בדינר או אפי' בפחות ממנו לפי הפיסקא סגי ומש"ה הוצרך הב"י לדחוק ולכתוב דלא אדסמיך קאי אלא אדלעיל מינה קאי אמ"ש ליתן לו בכל יום כפועל בטל דהיינו אם לא פסק עמו תחילה בזה חילק וקאמר דהיינו דוקא בחנוני ועוד כתב בפי' דברי הרמב"ם שאמר שיתן לו תרי תלתי באגרא כו' גם בדברי הרי"ף והרא"ש במ"ש באם יש לו עיסקא אחרינא די במותר שליש דאיירי בשכבר עסק וכשבאו לחשבון קודם שידעו כמה ריוח יש א"ל טול תרי תלתי באגר כו' ובהרי"ף ורא"ש טול מותר שליש ועוד נכנס הב"י בהרבה דוחקים לפי שיטת פירושו וכו' האי אכתי לא תיקן לע"ד דהא הרי"ף בריש דבריו כתב ז"ל והאי דקאמר בין מרובה בין מועט היינו כדפסקו ומתנו אהדדי לפום ההיא עבידתא דבטל מינה הרי לפנינו דכתב דפסק עמו ואפ"ה מצריך ליתן לו כפועל בטל בין מרובה בין מועט ואם נפשך לומר דמ"ש הרי"ף כדפסקו ומתנו כו' גם כן ר"ל אחר שכבר עסק קודם שבאו לחשבון פוסק עמו כך א"כ גם מה שמסיק וכתב ואי רצה למפסק עמו כל יומי דשותפות כו' ר"ל ואי אינו רוצה למפסק עמו או ליתן לו שכרו בכל יום שעברו אלא כל ימי שותפות רצה לפסוק וליתן שכירתו דבר קצוב אהכל יחד פסק דיפסוק כדרבא וזהו דוגמא מ"ש הרמב"ם ורבינו וא"כ לא נצטרך הב"י להדוחקים שנכנס בהן בפירושו כי הקושיא מעיקרא ליתא דמה שהצריך ליתן כדרבא היינו כשלא פסקו מתחילה אלא שלפי האמת לא נ"ל לפרש דברי הרי"ף כן כי לשון הרא"ש שהעתיק דברי הרי"ף הנ"ל אינם מובנים למפרשים כן מדכתב ז"ל והוא דלא פסק תנאי עמו אלא בסתם הושיבו למחצית שכר כו' הרי מוכח לפנינו דס"ל שבשעה שהושיבו חנוני או נתן מעות העיסקא בידו היה לו להתנות ולפסוק קודם לכן ולא פסק והושיבו סתם אפ"ה מסיק ואי בעי למפסק פסק כדרבא משמע דאפי' בעי למפסק עמו קודם בואם לעסק אפ"ה פוסק עמו כדרבא א"כ הדרא קושיות הנ"ל לדוכתייהו. ע"כ כדי ליישב כל הנ"ל אכתוב לע"ד תחילה הדין הנ"ל בכללן ועפ"ז יתבארו דברי הרי"ף והרא"ש והרמב"ם ורבינו ועולין הכל בקנה אחד בלי פקפוק וגמגום והוא זה דהמשנה והגמרא והרי"ף והרא"ש הנ"ל לא איירי בעיקר דינם בשום תנאי שמתנה הנותן עם המקבל ונתרצה בכל דהו אי מועיל בזה לא הוצרכו לדבר כי זה היה אפשר פשיטא בעיניהם שכל תנאי שבממון קיים כמ"ש הרמב"ם ולא כדעת רבותיו אלא שאיירי בדין רבית לתקן עיסקא שלא יהא בו צד רבית והיינו באם ששניהם הנותן והמקבל באים לפנינו לשאול לנו הדין איך יצאו י"ח שלא יהא בעיסקא צד רבית מה נפסוק להן ע"ז כתבו דיש שני תקנות התקנה ראשונה שסתם עיסקא שנותן אדם לחבירו בסתם הוא פלגא מלוה ופלגא פקדון ואם רוצה לצאת י"ח הנותן אסור לו ליקח כל הריוח המגיע מהחצי הפקדון אם לא שישלם לו שכר טרחא בכל יום כפועל בטל אם אין לו עסק אחר או מותר שליש ביש לו עסק אחר ואז הריוח וההפסד יהיה לאמצע כל אחד בחלק שלו ואם אין הנותן רוצה לכנוס בהוצאה זו ליתן בכל יום כפועל בטל וגילה בדעתו שלא ניחא ליה אבל לא התנה שום תנאי עם המקבל תקנו חכמים ז"ל תקנה אחריתא והוא זה שלא יהיה העסק כסתם עסק שהוא פלגא מלוה ופלגא פקדון אלא זה שכרו שיקח הנותן בראש ששית הריוח והמותר יחלוקו או הנותן יקבל עליו ששית ההפסד אם יהיה בראש והפסד המותר יקבלו ביניהם בשוה רק הברירה ביד מי בזה מחולקין הרא"ש והרי"ף לדעת הטור ועוד דעת שלישית והוא דעת הרמב"ם שס"ל שבכה"ג שלא היה תנאי מתחילה בין הנותן והמקבל לא יצאו י"ח עד שיקבל עליו הנותן שניהן שיתן לו שתות ריוח בראש אם יהיה ואם יהיה הפסד יקבל עליו הוא בראש שתות ההפסד וכל זה שכתבתי מבואר ביאר היטב בדברי הרמב"ם וז"ל תקנו חכמים שכל הנותן מעות להתעסק בהן יהיה חצי ממון בתורת הלואה כו' ומסיק ולפי תקנה זו נמצא באין לידי אבק רבית והאיך יעשו אם רוצה בתקנה הנ"ל להיות השכר וההפסד באמצע יתן להמתעסק שכרו בכל יום כפועל בטל כו' עד מה תקנו חז"ל שאם לא רצה ליתן לו שכרו בכל יום ולא התנו ביניהן שום תנאי ר"ל שאם התנה מתחילה הנותן עם המקבל ונתרצה הנותן בכל מה שנתרצה אפי' בכל דהו בעד שכר טרחו תנאם קיים וכמ"ש הרמב"ם לבסוף בהדיא אבל אם לא התנו ביניהם אלא שהנותן לא נתרצה ליה ליתן בכל יום כפועל בטל מה תקנתייהו שלא יבאו לידי אבק רבית ע"ז קאמר שתקנו שיתן שתות ריוח בראש בשכר טרחו כדמסיק ועל פי זה יתבארו ג"כ דברי הרי"ף והרא"ש כדברי הרמב"ם כי מ"ש הרי"ף והיינו דקאמר בין מרובה בין מועט כדפסקו ומתנו לפום האי עבידתא דבטל מיניה ר"ל אם רוצה ליתן לו בכל יום כפועל בטל וליקח לעצמו חצי הריוח וההפסד אבל אם בעי למפסק כל יומי דשותפי ר"ל שאינו רוצה ליתן לו שכירות כל יום ויום בפני עצמו אלא לשלם לו הכל יחד ובא לב"ד והורו לשלם לצאת י"ח מה תקנתו אזי מורין לו לפסוק כדרבא ומסיק וה"מ בחנוני ר"ל בחנוני שאין לו עסק אחר הוא דמורין לו אחד מתקנות הנ"ל או שיתן לו כפועל בטל או תרי תלתי באגר כו' אבל אם יש לו מלאכה אחרת ולא קא מבטל מינה לא בעי באגרא כולי האי ר"ל אין מורין לו ליתן לו כ"כ אלא מורין לו כדרב ליתן לו מותר שליש כו' וכל זה נמי בדלא פסקו להתנות בתחילה בפחות דאילו נתרצה המקבל בפחות בכל ענין מותר במה שנתרצה. ובדרך זה מפורש דברי הרא"ש בעינו שכתב הא שצריך ליתן לו בכל יום כפועל בטל היינו שלא פסק תנאי עמו אלא בסתם הושיבו למחצית שכר ר"ל מדנתן לו הסחורה בסתם וסתם עיסקא הוא למחצית שכר וכל שכן אם פירש לו בהדיא בשעת נתינתה שרוצה במחצה שכר לכן אינו יוצא י"ח אם לא יתן בעד שכירתו כפועל בטל בכל יום אבל אם גילה דעתו בשעת נתינת הסחורה שרוצה למפסק עמו בכל יומי דשותפות בקצבה מה ולא לשלם לו כפועל בטל בכל יום ויום אזי פוסק כדרבא ר"ל אזי אינו נוטל חצי שכר אלא יהיב ליה תרי תלתי באגר כו'. ומסיק ע"ז וה"מ בחנוני וכמ"ש בשם הרי"ף הנ"ל והרי לפנינו בהדיא דברי הרי"ף והרא"ש מבוארים כדברי הרמב"ם ועד"ז נלע"ד לפרש גם כן דברי רבינו כי מתחילה כתב דין המשנה והגמ' ליתן לו שכירותו כפועל בטל ופירושו דפועל בטל ומסיק וכתב כמ"ש הרי"ף והרא"ש וה"מ ששנינו שצריך ליתן לו כפועל בטל שלא פסק עמו ר"ל שלא גילה דעתו ליתן לו שכירתו בכל יום אלא (נתן לו למחצית שכר ר"ל עכ"ה) אדרבא במה שנתן לו למחצית שכר בזה גילה דעתו דלא ניחא ליה בתקנת חכמים למיהב ליה תרי תלתי באגר אבל אם רוצה לפסוק עמו על כל העסק שלא ליתן לו שכירותו בכל יום אלא קצב יחד אזי אם התנה עמו ונתרצה זה אפי' בדינר אחד רשאי ר"ל אין למחות בידו מצד איסור רבית ולא כדעת רבותיו של הרמב"ם אלא הרשות נתונה בידם לקצוב איזה קצבה שירצה אפי' בכל דהו אבל תקנת חכמים הוא מי שנותן עיסקא לחבירו בסתם ואינו פוסק ר"ל שלא התנה עם המקבל שום תנאי אלא גילה דעתו שאינו רוצה ליתן לו שכירותו בכל יום כפועל בטל אלא אכל העסק יחד נמצא האי אינו פוסק דכתב רבינו הוא הפסיקה שכתב הרי"ף והרא"ש שהם ר"ל בפסיקה שגילה דעתו שלא ליתן כפועל בטל ורבינו אפסיקה שהזכיר לפני זה דר"ל שפסק להתנות עמו בפירוש אדינר. וקאמר שבזה תקנו כדי לצאת י"ח שהמקבל יקח שתות הריוח או לא יקבל עליו שתות ההפסד וזה יהיה בעד שכר טרחו או כיוצא בזה שנותן דינר ר"ל או כיוצא בזה שכתבתי לעיל שיפסוק עם המקבל ואזי אפי' אם נתרצה לדינר מותר ויוצא י"ח ואע"פ שרבינו שינה את לשונו מלשון הרי"ף והרא"ש והוא בסתימה לפי פירושם מכל מקום נראה בדבריו כל מה שכתבתי כי במה שכתב ותקנת חכמים למי שנותן עסק לחבירו סתם ולעיל כתב שלא פסק ונתן למחצית שכר בזה גילה דעתו שהאי לא פסק אין פירושו כלא פסק הנ"ל אלא שר"ל שגילה דעתו שאינו חפץ מחצית שכר אלא יפסקנו מחצה שלו כפי הדין שיצא י"ח וממילא רימז בזה שלא ירצה ליתן לו שכירותו כפועל בטל והאי שכתב ותקנו חכמים למי שאינו פוסק קאי אמ"ש לפני זה אבל אם רוצה לפסוק שפירושו שגילה דעתו שאינו רוצה ליתן לו כפועל בטל אלא ששם ברישא התנה עמו אפי' בדינר וכאן בסיפא אשמעינן שתקנו חכמים שאם לא פסק להתנות עמו בפירוש מכל מקום אינו צריך ליתן לו כפועל בטל גם רימז רבינו במ"ש או כיוצא בזה שנותן לו דינר ולעיל ברישא שיקח המקבל כו' והיינו טעמא שברישא איירי בלא התנו יחד בפירוש אז תקנת חכמים הוא שיקח המקבל כו' ובסיפא איירי שהתנה עמו בפירוש ליקח דינר לכן שייך שפיר לשון שנותן לו דינר בפסיקתא עמו ומיושב נמי לשון כיוצא בזה ור"ל הן במה שתקנו ליתן לו שתות ריוח או כיוצא בזה שכתבתי לעיל שנותן לו דינר בפסיקתו בתרווייהו יוצא וא"צ ליתן לו כפועל בטל גם אפשר לומר דה"ק או כיוצא במה שתקנו חכמים שיקח שתות ריוח ל"ד הוא אלא גם כיוצא בזה שכתבתי לעיל מותר שנותן לו דינר והיינו אם פסק עמו וא"צ ליתן לו גם כן כפועל בטל והיותר נראה דמ"ש רבינו או כיוצא בזה שנותן לו דינר לאו אדלעיל אפסיקת עמו בתנאי מפורש בתחילת העסק שיתרצה בדינר איירי אלא ה"ק שחכמים תקנו שיתן תרי תלתי באגר כו' והיינו משום תנאה אם יהיה ריוח ואם לא יהיה לא יתן לו כלום או כיוצא שיתן לו מכיסו דינר עכ"פ ולמד זה ממה דאמר רב ריש עגלא לפטמה דפירש"י שיטול זה בראש כמ"ש בסמוך והוא איירי בלא קצץ עמו בתנאי מפורש כדמוכח בפירש"י שם וכמ"ש בסמוך בדברי רבי' ירוחם ע"ש וזהו החילוק בין התנה בפירוש דהתנאי מועיל שסגי בדינר על הספק אם יהיה ריוח ומזה איירי הרישא בפסק עמו בדינר והסיפא איירי בלא פסק דאז צריך ליתן לו מכיסו עכ"פ ומש"ה שינה את לשונו וכתב או שיתן לו וכמ"ש לעיל בקיצור בולכאורה נראה אלא כדי ליישב גם קושיות אחרות כתבתי כל זה ודו"ק. ומסיק ה"מ בחנוני כמו שמסיק הרי"ף והרא"ש והשתא לפ"ז מיושב הכל וא"צ לשום דוחק מהדוחקים שנכנס ב"י בפירוש דברי רבינו לפרש האי או כיוצא בו כו' דקאי אאם יש לו מלאכה אחרת וה"מ דבתריה קאי ארישא דרישא וגם נדחק טובא בפירוש דברי הרי"ף והרא"ש וכולי האי ואולי והוצרך לפרש לפי שיטתם דאיירי באם כבר נתעסקו וקודם ביאתן לחשבון קאמר שיטול או שתות ריוח או הפסד וזהו דוחק גדול שבודאי עשה המקבל חשבון לעצמו קודם ביאתן לחשבון ויבחר הטוב וכיוצא בזה הקשו התוספות שם בד"ה תרי תלתי באגר וכי הנותן שוטה הוא שיתרצה בכך ע"ש גם לשון רבינו שכתב תקנת חכמים הוא למי שנותן ואינו פוסק כו' משמע דתקנה אלכתחילה ולא אדיעבד דאם כן הול"ל מי שנותן ולא פסק וכן מדוייק לשון הרי"ף והרא"ש ובהרבה דוחקים עוד הוצרך ליכנס הב"י ע"ש. וגם דברי רבינו ירוחם נלע"ד לפרשם ע"ד זה כפשוטו כי מ"ש וכל ימי השותפות נותן לו בכל יום דבר מועט כו' עד ואם ירצה לפסוק מתחילה פוסק או בסחורה עצמה כו' הם המה דברי הרי"ף והרא"ש והרמב"ם ורבינו בעינן שכשבאו לפנינו להורות לו הדין מורין לו בא' מב' תקנות הנ"ל ליתן לו כפועל בטל בכל יום או שתות ריוח בכל העסק בעד שכר טרחו או שיפסוק עמו בפירוש ובמה שנתרצה המקבל סגי. ומסיק וזהו כשמבטל ממלאכתו כו' עד שיתן לו שום הנאה בחלוקה כמו דינר גם בזה הוא כדבריהם במה שכתבו וה"מ בחנוני אבל אם יש לו עסק אחר לא בעי באגרא כולי האי אלא שיתן לו שום הנאה בחלוקה אם יהיה ריוח ואם לא יהיה ריוח לא יטול כלום סגי כיון שיש לו מלאכה אחרת וכתב ועוד פשוט מותר שליש פירוש האומר שליש מותר בשכרך דמתיר רב היינו דוקא כשמתעסק במלאכה אחרת או שיש לו שוורים אחרים והיינו כדמוקי לה הגמרא לדברי רב במסקנא כגון דאית ליה בהמה לדידיה ומ"ש או כשנותן לו בשכרו ר"ל גם כשרוצה לקצוץ עמו מתחלה שבאם יהיה ריוח יטול דינר בשכרו בראש בעד שכר טרחו גם כן אינו מותר אלא כה"ג הנ"ל דוקא שיש לו מלאכה אחרת שמתעסק עמה בהדי עסק שקבל או שיש לו שוורים אחרים אבל כשאין לו עסק אחר לא סגי בהכי אלא צריך ליתן לו שכר עמלו ומזונו ומ"ש או ריש עגלא ר"ל כשיתן לו שכר ידוע עכ"פ סגי אפי' בדבר מועט כריש עגלא וה"ה אם ירצה ליתן לו תרי תלתי באגרא בסחורה גופא שהרי כתב לעיל או בסחורה כו' ומסיק דסגי בזה אפי' במבטל ממלאכתו ודוקא באינו רוצה ליתן לו אלא דינר או מותר שליש בשכרך שהוא דבר מועט וגם כן על הספק באם יהיה ריוח ואם לא יהיה לא יהיה לו שכר בעד עמלו לכן לא סגי בהכי משא"כ בתרי תלתי שהוא הרבה כמ"ש הב"י וכסף משנה בשם תלמידי הרשב"א האי חילוק ע"ש ומסיק דכ"כ הגאונים כו' וכדברי רבי' ירוחם משמע בגמ' דפריך ורב לא ס"ל דקוצצין לו דינר והא אמר רב ריש עגלא לפטומה מותר ופירש"י המקבל עגל לפטמו למחצית הראש יטול כולו לחלקו בשכר עמלו ומזונו והשאר חולקין בשוה ומשני דההוא כשאין לו עגלים אחרים לפטם זולת זה שקיבל ומשמע דאפ"ה סגי בראש עגלא ומשמע מדברי רבי' ירוחם דאף אם ירצה להתנות עמו מתחילה על דינר או מותר שליש בספק אם יהיה לא מהני וכן משמע בגמרא כמ"ש וכן יש לפרש דברי רבי' ירוחם מ"ש ואם ירצה לפסוק עמו בדבר ידוע אפי' בדינר סגי ר"ל בדינר ידוע על כל פנים אבל על הספק אסור וזהו שלא כדברי הרמב"ם דמסיק דיכול להתנות דאפי' עשירית העסק יהיה שכרך מותר מיהו יש לומר דלא כתב הרמב"ם כן אלא לשיטתיה דס"ל דצריך לקבל עליו הנותן פחות בריוח ותוספת בהפסד שאז ירויח המקבל עכ"פ וכמ"ש הרמב"ם שם בהדיא עיין שם אבל כשפוסקין צד אחד בריוח או בהפסד ועל הספק לא ס"ל דמותר מיהו גם דברי רבי' ירוחם והגמרא נוכל לפרש דאיירי באם לא התנה עמו מתחילה בפירוש אלא שנותן לו בסתם וקמ"ל היאך אנו מורין להשואלין לב"ד היאך יוצאין י"ח וכמ"ש לעיל. ובזה יהיו דברי כל הפוסקים שוין וכולם נזכרים ונעשין בגמרא כי מ"ש רבינו מנתינת כפועל בטל הוא נזכר במשנה וברייתא וגמרא ומ"ש אח"כ דאם פסק עמו אפי' בדינר שרי הוא כדעת הרמב"ם ומ"ש ותקנו חכמים הוא דברי רבא במעשה דרב עילש ומ"ש או כיוצא בזה שיתן לו דינר הוא נלמד מדברי רב שאמר ריש עגלא לפטם. ונשאר עלינו לפרש במאי פליגי הרא"ש והרי"ף ורבינו ששינה את טעמו שהרי"ף והרא"ש כתבו פירוש אי פלגא באגר כו' שהברירה הוא ביד הנותן והוא גירסא ראשונה של תוס' שכתבו ז"ל ואי גרסינן פלגא באגר תרי תלתי בהפסד ואי פלגא בהפסד תלתא באגר אז קאי הכל אנותן ורבינו תלה הברירה בלקיחת המקבל והוא גירסא שנייה של תוספות שם שכתבו ז"ל ואי גרסינן פלגא באגר תלתא בהפסד ואי פלגא בהפסד תרי תלתי באגר אז קאי הכל אמקבל אבל כתבו ומסקי על זאת הגירסא האחרונה ז"ל וכי שוטה הוא הנותן לעשות כזה למקבל ולתלות בדעתו דכשיראה הפסד יאמר אני רוצה באגר ועליך תרי תלתי בהפסד ואם יראה ריוח יאמר אני רוצה פלגא הפסד ושני שלישי ריוח והרי הוא כאילו התנו שיקבל עליו הנותן תלתא באגר ותרי תלתי בהפסד ויש לומר דשמא זמן אחד קבוע להן שתוך אותו זמן יברור רב עילש איזהו שירצה ואפשר משום האי קושיא דתוס' מש"ה כתבו הרי"ף והרא"ש דהברירה הוא ביד הנותן ורבי' שתלה הברירה ביד המקבל משום דל' הגמרא הכי משמע רב עילש גברא רבה הוה ואיסורא לאינשי לא הוה ספי (פירוש לא היה מאכיל רבית לבעל הבית עכ"ה) ממ"נ אי פלגא באגר כו' משמע דרב עילש המקבל הוי ספי לנותן ריוח לדעתו שבירר וכבר כתבתי שדעת הרמב"ם הוא שצריך הנותן לקבל עליו תלתא באגר ותרי תלתי בהפסד אם לא שהתנה עמו מתחילה בפירוש ונתרצה המקבל אזי סגי בפחות והראב"ד חולק וב"י וכסף משנה כתבו טעמו דהרמב"ם ע"ש ואפשר דרבי' נוטה ג"כ לדעת הרמב"ם. עוד נראה לדקדק בל' רבי' שכתב וה"מ שלא פסק עמו אלא נתן לו למחצית שכר אבל אם כו' דפתח בתרתי וקאמר דא"צ ליתן לו כפועל בטל אא"כ יש שני דברים חדא שלא פסק עם המקבל כמה יהיה שכרו והשני שגילה דעתו הנותן בשעה שנותן לו העסק שחפץ במחצית שכר פירוש וגם בחצי הפסד וכיון שכן שחפץ במחצית שכר ולא פייס למקבל במה יתרצה צריך ליתן לו כפועל בטל בכל יום אבל אם חסר אחד מהשני דברים דהיינו אם פסק עם המקבל ופייסו אפי' בדינר אף ע"פ שגילה דעתו שחפץ במחצית שכר אפ"ה סגי וכן אם לא פסק עמו ופייסו אלא שחסר ענין השני שלא נתנו לו אדעתא דהכי ליטול מחצית שכר עכ"פ גם כן א"צ ליטול לו כפועל בטל אלא חכמים תקנו לו ע"ז הענין תרי תילתי באגר אם יהיה כו'. וז"ש ותקנו חכמים למי שלא פסק ונתן סתם כו' עד או כיוצא בזה שנותן לו דינר כל ימי משך העסק אפשר לומר ג"כ דכה"ג שלא נתן לו תחילה אדעתא דמחצית שכר לא נתחייבו מעולם כפועל בטל ומש"ה הרשות ביד הנותן לסלקו בדינר אף שלא פסק עמו ומ"ש לעיל דוקא בפסק עמו היינו דוקא כשנתן לו אדעתא דמחצית שכר וכדדייק לישנא דרבי' אבל יותר נראה כמ"ש דר"ל בדינר ידוע עכ"פ הן יהיה ריוח או לא יהיה: ועיין בל' הרי"ף שמוכח מדבריו שהברירה ביד הנותן ליתן לו כפועל בטל בכל יום או לסלקו בכל ימי משך העסק במה שנותן לו שתות יתר בריוח ולא אמרו במשנה כפועל בטל אלא אם אינו רוצה ליתן לו שתות יתר ריוח וכן הוא דעת הרא"ש ורבי' וא"כ א"צ למ"ש ביאור דבריהם דמיירי בבא לשאול ליתן לו עצה איך יהיה יוצא י"ח שלא יבא לידי איסור רבית אלא איירי כדינו שהרשות בידו לעשות זה או זה: