כמה היה רוצה ליקח כו' וז"ל חכמת שלמה אמ"ש התוס' בד"ה ונותן לו שכרו כפועל בטל אחרי שסתרו שם פירש"י וכתבו ז"ל ולכך נראה לפרש כפועל בטל היינו ביושב ובטל לגמרי וכתב עליו מ"ו ז"ל פי' רואין אדם שבטל לגמרי ואין לו שום מלאכה כמה היה רוצה ליקח ולהתעסק בזה העסק אפי' היה לו מלאכה מרובה כו' וכן איתא בטור וכן פי' הר"ן והשתא לא קשיא הצריכותא דה"ק אבל סיפא דנפיש טירחא אימא לא שיימינן כפועל בטל שהוא מוזל במלאכה אלא כסתם אדם שיש לו עסקים כמה הוא לוקח ועוסק במלאכה זו וק"ל. ומהר"י קארו לא ירד כאן לעומקו שהוא ר"ל כפועל בטל לגמרי שאומדין מלאכה הראשונה ואומדין כמה ליקח ולהבטל ממנה לגמרי וק' דא"כ ה"נ איכא למיפרך והא לא קא בטיל מיניה כמו התם דהא על הלשון דפועל בטל פריך התם ודוק היטב עכ"ל. ולעד"נ מוכרח קצת מלשון התוס' דס"ל כפי' הב"י דהא אחר זה מסקי התוספות וכתבו ז"ל ומיהו לעיל בסוף אלו מציאות גבי השבת אבידה דקתני נוטל שכרו כפועל בטל נראה כפי' הקונטרס מדפריך התם האי לאו בטל הוא משמע דפריך משום דמשמע ליה ברייתא דקתני כפועל בטל שנותנין לו כמו שירצה פועל לישב וליבטל לגמרי לכך נראה לפרש התם הך דמשני אביי כפועל בטל מאותה מלאכה דבטל מינה כדפי' הקונטרס וא"ת א"כ הוא נוטל שכרו על השבת אבידה כו' ע"ש בתוס' והנה נראה מלשון התוס' דחילקו לפרש באלו מציאות דפריך הגמרא האי לאו בטל הוא מש"ה אנו מוכרחין לפרש דהתרצן השיב לו מעין ס"ד דהמקשן דמשמע ליה דכפועל בטל דר"ל פועל במלאכה שעסק כבר נוטל שכר עליה ליבטל הימנה. ופריך והא לא בטיל הוא ומשני דמשלם לו לבטל ממלאכה שעסק בה כבר ולעסוק במלאכה זו אבל הכא בפרק א"נ דלא פריך והא לא בטיל הוא אלא מאי כפועל בטל לא ידע המקשן דפי' פועל בטל דהכא כפועל דבטל ממלאכה דעסיק בה ומש"ה פריך מאי כפועל בטל ר"ל מאי פי' כפועל בטל דהכא ואביי השיב לו כפועל בטל מאותו מלאכה דבטיל מינה ר"ל כמו שמשמע ליה להמקשן דאלו מציאות דנותן לו כמו שנותן לפועל לבטל ממלאכתו לישב בטל. ועוד יש להוכיח כן מדסיים התוס' הנ"ל וכתבו ז"ל וא"ת א"כ הוא נוטל שכרו על השבת אבידה כו' ול' א"כ מדויק כאילו אמר בשלמא אי הוו פירושו דפועל בטל דהתם פרק אלו מציאות כדפרשינן פועל בטל דהכא הוי ניחא ואי הוי פי' דפועל בטל דהכא כדפי' הטור והר"ן דהיינו דמשלם לו על מלאכת דהשבת אבידה אף שהיה עסוק כבר במלאכה כאילו הוי בטל ג"כ קשה הלא נוטל שכר על השבת אבידה אבל לפי' ב"י ניחא דלא נותן לו אלא לבטל ממלאכתו ראשונה לא לעסוק במלאכה זו וק"ל ואשר הקשה מ"ש הנ"ל א"כ קשה למה לא קשה לו ג"כ הכא האי לאו בטל הוא כמו שקשה לו שם בפ' אלו מציאות גם לפי' קשה למה מסיק ופי' שם דמשלם לו כפועל דבטל ממלאכתו ראשונה ועוסק במלאכה זו דהיינו שכירתו בשלימות כמ"ש התוס' כאן לפי פי' רש"י ז"ל והכא מסיק ופי' דאינו משלם לו אלא כאיש בטל שעוסק במלאכה כזו גם על המקשן קשה דשם פריך והאי לאו בטל הוא והכא לא פריך אלא מאי כפועל בטל וע"כ צריכין ליישב ולומר דשאני הכא דהמתעסק מרוצה לעסוק בעסק זה אפי' אם לא יהבי ליה שום שכירות ובודאי כבר אמד בדעתו טובתו שטוב לו להניח מלאכתו ולעסוק בעסק זה אלא שחז"ל מיחו לעשות כן משום צד רבית ומ"ה בכל דהו שנותן לו לא מיחזי כרבית בפרט כיון שהוא אבק רבית הקילו וכמ"ש הרא"ש בהדיא לחלק בהכי בין האי דינא דרבית להשבת אבידה דפ' א"מ ע"ש ומש"ה לא פריך והא לא קא בטיל דידע נמי אף שאינו בטל מ"מ בכל דהו סגי אלא פריך מאי פי' דפועל בטל ומשני דא"צ ליתן לו אלא כמו שנותנין לאדם העוסק במלאכה שיניח מלאכתו וישב בטל (וגם אין זה מקשן ותרצן אלא מדברי אביי. דבא לפרש וכל' מ"ט ומנא ה"מ אמר פלוני כו' הנזכרים בגמרא) ול' התוס' שכתבו ביושב ובטל לגמרי ג"כ הכי משמע דאל"כ הו"ל לכתוב ביושב ובטל ועוסק במלאכה כזו. גם הצריכותא לא א"ש כולי האי וכמו שהקשה הב"י. ומ"ש מ"ו בח"ש דהו"א במלאכה לא סגי בהכי כיון שלא היה בטל מתחילה ק' דמ"מ כיון דבעסק קל שנותנין עליה שכר מועט רואין בו כאילו היה כבר בטל לגמרי ה"ה בעסק כבד. דמה שהעסק זה כבד בזה אין חילוק במה שהיה עוסק בו כבר דעל עסק כבד זה יוסיפו לו שכר יותר מאילו היה עוסק עתה בעסק קל וכן הוא מדויק מלשון הרא"ש ע"ש ריש דף קמ"ד. ולפי' התוס' והרא"ש נלע"ד דצ"ל ל' הברייתא דקתני ז"ל ת"ר כמה הוא שכרו בין מרובה בין מועט דברי ר"מ כו' וכתבו התוס' דמתני' וברייתא דקתני כפועל בטל אתיא כוותיה וה"פ בין הי' עוסק במלאכה מרובה בין היה עוסק במלאכה מועטת לעולם נותנין לו כפועל בטל וכ"כ הרא"ש וז"ל כפועל בטל כלומר איזה מלאכה שהוא רגיל לעשות בין שנוטלין עליה שכר מרובה בין שנוטלין עליה שכר מועט לעולם אינו נוטל אלא כפועל בטל והיינו דקאמר ר"מ בין מרובה בין מועט פי' בין הי' עוסק במלאכה מרובה בין היה עוסק במלאכה מועטת שכרו שוה כו' עכ"ל ומדקאמר שכרו שוה גם מדכתב שהוא רגיל לעשות מוכח דפי' בין מלאכה מרובה בין מלאכה מועטת דר"ל על מה שעסק כבר יהיה איזה מלאכה שיהיה בין נטל עליה שכר הרבה או מעט לעולם שכרו שוה ומדלא פירשו בין מרובה בין מועט על העסק שנותנין לו עתה בין שהוא כבד ומלאכה מרובה או קלה לעולם רואין אותו כאילו היה בטל ומשלמין לו לפי מלאכה ועסק זה שנותנין לו. ש"מ דס"ל פי' דפועל בטל דאין משלמין לו על עסק זה כלום ומש"ה הוצרכו לפרש אמלאכה שעסק בה כבר ולפי שיטת פי' ב"י צריכין לדחוק ולפרש מה שקאמר כמה נותן לו בין מרובה בין מועט דה"פ דאמתני' וברייתא קאי דקתני שנותנין לו כפועל בטל וע"ז קאמר כמה יהא עסיקת מלאכתו לשעבר דסגי בהכי בשילום כפועל בטל וקאמר בין מרובה ובין מועט ר"ל יהיה עסקו לשעבר מה שהיה לעולם אין נותנין לו אלא כפועל בטל והיינו שכרו שוה דכתב הרא"ש ר"ל אין משלמין להבא אמה שיעשה אלא מה שישב בטל לשעבר. ובאמת זה הפי' דחוק בעיני הר"ן והטור דהא כל ל' הברייתא משמע דבא ללמדינו כמה יהיה שכרו וקאמר דלר"ש צריך ליתן שכרו משלם ולר"י טיבול בציר וכן יהיו דברי ר"מ דנותנין לו בין מרובה כו' ולא כפי' התוס' והרא"ש דבעו לומר דבין מרובה בין מועט אין נותנין לו טפי מפועל בטל. גם לשון המשנה דקתני אא"כ נותנין לו כפועל ולא גרסינן במתני' בטל כמ"ש התוס' בריש הדיבור א"כ לא א"ש כלל הא דקתני מתני' נותנין לו כפועל דהא אהפעולה אין נותנין לו כלל לא על העבר ולא על להבא אלא מה שמבטל ממלאכתו הראשונה. וזה יתיישב יותר לפי שיטת פי' הטור והר"ן דה"פ כמה הוא נותן בין מרובה בין מועט ר"ל מלאכה ועסק שנותנין לו עתה אם הוא מרובה אזי נותנין לו עליו הרבה ואם הוא מועט נותנין לו מעט הכל כפי מה שאדם בטל רוצה ליקח לעסוק בעסק כזה שנותנין לו. גם לפי הטעם דאין נותנין לו שכרו משלם כדברי ר"ש אלא כפועל בטל יתיישב יותר לפי' ר"ן והטור דמשום דהמתעסק ניחא ליה לבטל ממלאכתו ולעסוק בזה אלא משום חשש רבית חששו חכמים שיעסוק לו זה בעסקו משום חצי המלוה מש"ה סגי בזה במאי שנותן לו על שיעסוק עתה ורואין אותי כאילו היה בטל ממלאכתו ראשונה וק"ל ומש"ה פירשו הר"ן והטור בדרך אחר ודו"ק. ועי"ל בסימן שי"ב שפי' כפועל בטל בע"א ובח"מ סימן ט' פי' שלישי ובח"מ סימן ס"ד בפי' רביעי ולקמן בסי' שי"ב הארכתי מזה ע"ש (עיין בקונטרס מיוחד שמיישב א"א ז"ל את כל אלה באריכות והוא נכון מאוד וניתן להעתיק בתוך שאר חידושיו עכ"ה). ועיין בתוס' בבכורות פ' עד כמה סוף (בכורות דף כ"ט) שכתבו בשם ר"ח פי' אחר ז"ל ור"ח פירש שם (ר"ל פועל בטל דאלו מציאות) כגון דבשאר ימות השנה אין נותנין בתפירת בגד אלא חצי סלע והוא עתה בשעת הרגל ותופר בגד בסלע אין אומרים לו קבל שכר כמה שתנוח למלאכה זו שאתה מקבל עליה סלע אלא כאותו שכר שאתה היית נוטל כמותה בשאר ימות השנה שלא היית נוטל עליה אלא חצי סלע מפני השבת אבידה ופירושו תמוה כו' ואחר זה בסוף הדיבור מייתי התוס' ההיא דאיזהו נשך וכתב עליה ז"ל ור"ח פי' שם כגון אדם בטל שאינו מוצא שישכירנו והולך ובטל והיה משתכר בקל ולא יתנו לו כמו שפועלים הולכים עכשיו שהם ביוקר הרבה משכירין. כגון שהיה אדם נשכר עכשיו בב' סלעים ובאותו שעה שהיה בטל לא יהיה נוטל אלא סלע עכ"ל. ומדחזרו התוס' וכתבו דברי ר"ח שני פעמים בדיבור אחד וגם שינו לשינו בפירוש השני דר"ח ממ"ש בפירוש הראשון נראה לי דפי' השני אינו כעין פי' הראשון והוא דכמו דהתוס' והרא"ש פירשו ההיא דאלו מציאות כפירש"י וכאן בא"נ פי' בע"א ומטעם שכתבתי בסמוך בשם הרא"ש. ה"נ ר"ח פירשם בשני מיני פירושים כל חד לפי טעמו וענינו ומש"ה דקדקו התוס' וכתבו בכל פעם דר"ח פי' שם ור"ל שם במאי דכתבו לפני זה ובריש הדיבור דהביאו שם ההיא דאלו מציאות כתבו עליו פי' קמא דר"ח וכלל פי' ודבריו שם נ"ל דר"ל דמפני דאסור לקבל שכר על השבת האבידה מש"ה אין שמין לו כמה היה נוטל על השבתה אלא שמין כמה היה נוטל על עוסקו במלאכה שמבטל ממנה בשעת השבת אבידה ומיהו אף אם מבטל ממלאכתו בשעת הרגל א"צ לשלם לו כמו שמקבל אז אלא כמו שהיה מקבל עליה באמצע השנה. ואחר כך הביא התוס' ההיא דא"נ וכתבו עליו דר"ח פי' שם בע"א והוא דמפני דמותר לקבל שכר על מלאכת השיתוף וגם צריך לקבל עליה שכר כדי שלא יהיה רבית רק שאין צריך ליתן ליה שכר כ"כ כאילו הניח מלאכתו שהיה עוסק בה כבר ועוסק במלאכה זו אלא כאילו היה בטל וזהו כפי' רבינו. ופי' זה דר"ח כתבו גם כן תלמידי הרשב"א וכתבו שהרמב"ן הכריע כפי' דר"ח וכמ"ש הב"י בשמם. ובזה נחה שקטה תמיהת ב"י על רבי' וגם דחשבו לטועה כאילו לא הבין דברי התוס' והרא"ש שאינן כמו שפירש הוא. דלפי מ"ש ניחא דודאי לא נעלם מעיני רבי' שמשמעות דברי התוס' והרא"ש אינו כמו שפירש הוא אלא שרבינו הטור נמשך אחר פירוש ר"ח מאחר שגם הרמב"ן והרשב"א תפסוהו לעיקר. גם יש לתמוה על דברי ב"י שמביא פי' דברי ר"ש ומ"ש התוס' בשמו אההיא דא"מ אדין רבית. וכבר בררתי והוכחתי מדברי התוס' שר"ח פי' ההיא דרבית בע"א ועיין בדברי הר"ן שמשמעות דבריו אינן כדברי הטור ע"ש ודו"ק: