עד שיצא השער של ד' לכל כו' ז"ל הברייתא בפ' א"נ דף ע"ב היו חדשות מד' וישנות מג' אין פוסקין עד שיצא השער לחדש ולישן היו לקוטות מד' ולכל אדם מג' אין פוסקין עד שיצא השער ללקוט ולמוכר וכן הוא גירסת הרי"ף והרמב"ם בפ"ט מה"מ ושל הרא"ש דף קמ"ה ע"ד. וז"ל המ"מ שם לפי גירסא זו שגורסין אין פוסקין סתם נ"ל שהכוונה בין חדש בין ישן והטעם שכל שיש חילוק בין חדש לישן אינו שער קבוע שעתידין להיות הן שווין או באחד מהשערין אלו או פחות מאחד מהן או יותר והרי היא כשער של עיירות שאין פוסקין עליו מפני שאינו קבוע עכ"ל והנה נראה שכוונתו בפירושו שכיון שאין השער שוה ויש לחוש שיפחות א' מהן אפי' חדשות אפי' פחות מג' כמ"ש או פחות מאחד מהן לכך אין פוסקין אפילו בשער הישן דהיינו ג' ולכך סתמו הפוסקים וכתבו בלשון הברייתא סתם אין פוסקין עד שיצא השער לחדש ולישן ואפי' חדשות פחות מג' אין פוסקין כיון שעדיין לא יצא השער אפשר דחדשים יבאו על ב' סאין בסלע ואע"פ שכתב שם המ"מ שבשער ב"ה בג' ושל לקוט בד' יכול לפסוק על שער ב"ה בג' אע"ג דהשערין אינן שוים נראה דה"ט דכיון שתבואות ב"ה בג' ואין חילוק בין חדש לישן שער קבוע מקרי וכמו שאיתא שם בגמרא ובפוסקים דאין לב"ה עסק עם תבואתו של לקוט דב"ה זילא ליה מילתא למיזף תבואה מלקוט משא"כ כשתבואת ב"ה עצמו אינו שוה דאז אין פוסקין מטעם דאין פוסקין עד שיצא השער וזה לא מקרי שער קבוע וכמ"ש המ"מ. ומוכח מדברי ב"י שס"ל שרבינו סובר גם כן כהמ"מ ע"ש שהרי אחר שהביא פירוש המ"מ הנ"ל כתב וז"ל וזהו שכתב רבינו אינו יכול לפסוק אפי' מחדשות כו' עד ומשל ב"ה ד' סאין כלומר דאילו ג' סאין בסלע מותר וכ"כ המ"מ עכ"ל. ותימה דא"כ לא הו"ל לרבינו לכתוב אפי' מחדשות מד' דמשמע הא על ישנות מג' יכול לפסוק ולפי המ"מ וטעמו זה אסור וא"ל שדעת ב"י הוא מ"ש רבינו אפי' מחדשות דאפי' מחדשות אינו יכול לפסוק שיתן לו מג'. ומשל ב"ה נגד לקוט' הוא דדוקא אסור בד' הא של ג' שרי וכמ"ש בשם המ"מ דז"א במשמעות הלשון רבינו דכתב אינו יכול לפסוק שיתן לו אפי' מחדשות דמשמע דאשער הנזכר קאי דהיינו שיצא השער לחדשות בד' גם קשה אטו בשופטני עסקינן שיפסוק אחדשות מג' כשיצא השער לישנות בג' דהא בגמרא יהיב טעמא שמותר ליפסק אשער שבשוק משום דא"ל הנותן למקבל שקול טיבותך ושדיא אחיזרא דאי היו המעות ביד הנותן היה יכול ליקח בשוק ישנות בזול בג'. וע"ק דלמה סתם רבינו אפילו מחדשות הו"ל אין יכול לפסוק שיתן לו בין ישנות בין חדשות כל אחד כשער שבשוק כלשון הפוסקים שסתמו וכתבו אין פוסקין וקאי אתרווייהו וכמ"ש המ"מ. לכן נלע"ד דרבינו אינו סובר כפי' המ"מ אלא ס"ל שגם דעת הרי"ף והרא"ש והרמב"ם הוא כדעת רש"י דאם יצא השער שבשוק לחדשות בד' ולישנות בג' דדוקא אחדשות בד' הוא דאינו יכול לפסוק מטעם שכתב רש"י שם ז"ל דהא חדשות מד' היינו משום דעדיין לא יבשו כל צורכן והפוסק על החדשות לא יקבלם ממנו עכשיו אלא לאחר זמן כשיתיבשו כל צרכן לפיכך אין פוסק עליהן לקבל ד' סאין בסלע עד שיצא השער לחדש ולישן בד' עכ"ל הא בג' יכול לפסוק אפי' אישנות וכ"ש אחדשות וס"ל לרבינו שכן דעת הפוסקים שאף שסתמו וכתבו סתמא אין פוסקין מ"מ ע"כ לאו בכל ענין הוא דהא בסיפא דברייתא כשיצא השער של לקוט בד' ושל ב"ה בג' דג"כ סתם הברייתא והפוסקים וכתבו אין פוסקין עד שיצא השער ללקוט ולמוכר והתם ע"כ הא דאין פוסקין דוקא עם ב"ה בד' הוא דאין פוסקין הא עם לקוט בד' פוסקין וכן עם ב"ה בג' יכול לפסוק וכמ"ש רש"י והסכים עמו המ"מ וכתב שכן דעת הרמב"ם וכן מוכח שם בסוגית הגמרא דגרסינן אברייתא הנ"ל אמר רב נחמן פוסקין ללקוטות כשער הלקוטות א"ל רבא לרב נחמן מ"ש לקוט דאי לית ליה יזיף מלקוט חבריה ב"ה נמי אי ל"ל יזיף מלקוט א"ל ב"ה זילא ליה מילתא למיזף מלקוט ואב"א מאן דיהיב זוזי לב"ה אפירי שפירי יהיב ע"כ. הרי לפנינו דעם לקוט פוסק אפילו בד' וגם עם ב"ה הואיל דקאמר טעמא למה אין פוסקין עמו בשער הלקוטות הא בשער של ב"ה דהיינו בג' ישנות משמע בפשיטות דפוסקין עמו אע"פ שסתמא קתני בסיפא כמו ברישא אין פוסקין עד שיצא השער ללקוט ולמוכר אלא ע"כ צריכין אנו לומר דה"פ אין פוסקין ר"ל עם ב"ה או עם איש אחר שאינו לקוט וכדרך סתם פסיקות של תבואה שאינם פוסקין עם לקוט דהיינו עני אלא עם ב"ה או עם איש אחר המהימן עמו אין פוסקין כשער הגבוה אז דהיינו בד' ואפילו בתבואת לקוט אין פוסקין עמו בד' וכמ"ש רבינו ואפשר דה"ט דאף ע"ג דהגמרא מסיק טעמא באיבעית אימא סתם מאן דיהיב זוזי אפירי שפירי יהיב וזה הטעם הביאו הרי"ף והרא"ש ומשמע דהיינו דוקא מסתמא אבל אי פירש בהדיא לב"ה דפוסק עמו אתבואת לקוט משמע דמותר מ"מ ס"ל לרבינו משום מראית עין דמאן דחזי דפוסק עם ב"ה יסבור שפוסק עמו כדרך פסיקת ב"ה דהיינו אפירי שפירי או משום דחכמים השוו מידותיהן כיון שסתם פסיקה עם ב"ה אסור אסרו כולם וכן נראה שהוא מוכרח לומר בגמרא דלפי מ"ש דהא דקתני אין פוסקין עד שיצא השער ללקוט ולמוכר דר"ל דוקא עם ב"ה בד' אינו פוסק וקשה דזהו פשיטא כיון שהשער של ב"ה הוא בג' אלא ע"כ צ"ל דר"ל אפי' אם פירש לו שפוסק עמו על של ליקוטים אפ"ה אסור מטעם דכתיבנא והשתא א"ש הא דכתב רבינו תחלה אין יכול לפסוק עמו שיתן לו אפי' מחדשות כו' שרבינו כלל שני בבות השנויות בברייתא יחד וה"ק אם חלוקים שער חדשות וישנות אסור לפסוק אפי' אחדשות בד' ר"ל הא מג' יכול לפסוק אפי' אישנות וכמ"ש ואם חלוקים הם שער של ב"ה ושל לקוט אסור לפסוק שיתן לו משל ב"ה בד' הא אשל ג' יכול לפסוק ואע"ג דעם ב"ה בד' אסור לפסוק אפי' בשל לקוט מ"מ אכתי לא נחית רבינו לחלק אם פוסק עם ב"ה או עם לקוט אלא סתם דאסור לפסוק בשל ב"ה בד' עם כ"ע בין עם ב"ה בין לקוט והשתא לפי מ"ש דברי רבינו הם כמו שקתני בברייתא בלי תוספת ובלי חסרון שנגד מה שקתני שם ברישא אסור לפסוק עד שיצא השער לחדשות ולישנות דר"ל אפי' אחדשות אסור לפסוק בד' וכל שכן אישנות בד' נגד זה כתב כאן רבינו אינו יכול לפסוק שיתן לו אפילו מחדשות ונגד מה שקתני שם בסיפא דברייתא אין פוסקין עד שיצא השער ללקוט ולמוכר דר"ל דאין פוסקין שיתן לו משל ב"ה בד' הא עם לקוט בד' ועם ב"ה בג' מותר וכמו שהוכחתי מסוגית הגמרא נגד זה כתב רבינו כאן ומשל ב"ה בד' אסור הא עם לקוט בשל לקוט מותר ועם ב"ה אפי' בשל לקוט אסור דכולה חדא בבא הוא ודו"ק: